צור קשר

מכתב פתוח לראשי מערכת הבריאות בימי הקורונה

8 באפריל 2020

מכתב פתוח לראשי מערכת הבריאות!

אנשים יקרים,

אתם מתפקדים בתנאים בלתי אפשריים. אי הוודאות המלווה את אירוע הקיצון של הקורונה רבה. המשמעויות של כל המלצה שלכם – לכאן או לכאן – לבריאותם של אנשים מחד, ולאיתנותו של המשק מאידך, ודאי מדירה שינה מעיניכם. מצבן הרעוע של מערכות הבריאות והרווחה עוד טרם המגפה, לא עושה את חייכם קלים יותר. וכך גם – כמה אנושי – חששכם, בין אם תודו בכך אם לאו, מוועדות חקירה עתידיות, שאכן בוא יבואו. למדתם, שבשונה מאור השמש, אור הזרקורים אינו מחטא, וחלילה לעיתים אף מחטיא. האחריות הרבה שעל כתפיכם איננה נעלמת מעינינו. ליבנו אתכם, ואנו מחזיקים לכם אצבעות שתבונתכם תעמוד לכם במידה הראויה ובשעה הנכונה.

אבל דווקא על רקע קשיים אלו, זועקת לשמיים ההסתרה, לא של תרחישי ייחוס ספקולטיביים, אלא דווקא של נתוני אמת שכבר קיימים בידיכם. בעוד שהמודלים השונים לחיזוי מהלך המחלה זוכים בגיבוי המקצועי שלכם להד תקשורתי נרחב בכדי לעצב בדעת הקהל את אתוס ה-מ-ל-ח-מ-ה, ובעוד שאת הדיווח היומי על מפלס מי הכנרת מחליפים באובססיה דיווחים שעתיים על התחלואה מהנגיף (כמה חלו, כמה מונשמים, כמה נפטרו, וכיו"ב), מה שנעדר, כיד נעלמה ומסתורית באופן מוחלט מעיני הציבור אלו נתונים רב-שנתיים (כמה מונשמים יש כל שנה בעונה הזו? כמה נפטרים? וכיו"ב), שיש בידיכם, ושבחרתם להצניעם, שמא הציבור יבין באופן עצמאי ובלתי תלוי בדף המסרים הרשמי, את הפרופורציות הנכונות של הא-ת-ג-ר (לא מלחמה) ששמו קורונה. אבל הציבור חייב להבין!

מודלים, טובים ככל שיהיו – כמוהם כתמרורים. הם מסייעים אולי לנווט, אבל נתונים רב-שנתיים – כמוהם כמפה. ובלי המפה – לאן בדיוק ננווט? זוכרים את השיח בין אליס לחתול באליס בארץ הפלאות?

"התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?" שאלה אליס.

"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע", אמר החתול.

"לא איכפת לי כל-כך לאן" אמרה אליס.

"אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי" אמר החתול.

"בתנאי שאגיע לאנשהו" הוסיפה אליס כהסבר.

"בטוח שתגיעי", אמר החתול, "אם רק תתמידי בהליכה".

ראשי מערכת יקרים, שקיפות המפה חשובה מתיאור התמרורים והיא חובתכם. לא שיקול דעתכם!

הציבור זכאי להיחשף לכל הסיפור, לא רק לפרקים הנבחרים שמושמעים לו במצוות הפוליטיקאים, ובשירותכם. עליכם לספר לציבור לא רק כמה חולי קורונה יש כרגע, אלא גם ובעיקר,

  • כמה אנשים מתים בישראל בשגרה בכל שנה ממחלות זיהומיות (רמז? אלפים!!!)
  • כמה מונשמים שוכבים בשגרה בבתי החולים בכל רגע נתון בכל ימות השנה (רמז? מאות!!!)
  • כמה קשישים בסיכון מוצאים את עצמם בשגרה באשפוז מיותר ובמסדרון בשל הזנחה מערכתית פושעת כל שנה, כל השנה (רמז? עשרות אלפים!!!)

רק כך, יוכל הציבור להבין את משמעות נתוני הקורונה. 10,000 חולים, זה הרבה או מעט? 1,000 מתים, זה הרבה, או מעט? בידיכם כל הנתונים. אלא שבשגרה הם לא מונגשים לציבור בצורה שהאדם הפשוט מן הישוב יכול להבין, או שמי שאינו מבין ברפואה יכול לפרש. אבל כעת המצב אינו שגרה. לכן, במקום "שיעור ל 100,000" דברו עם הציבור ברור, במספרים פשוטים – כמה כל שנה?

והא, עוד משהו קטן. כשאתם משחררים לציבור את הנתונים הללו, כדי שידע את האמת על באמת, אנא אל תשכחו לצרף ברוח ימים אלו גם בונוס קטן – עוד כמה מודלים חשובים. למשל,

  • כמה חולי סוכרת צפויים בקרוב מאד לעבור חלילה כריתה של רגליהם בשל הזנחה רפואית – רק כי הוריתם על השבתה כמעט מלאה של כל הפעילות האמבולטורית בבתי החולים?
  • כמה חולי סרטן עלולים להגיע לא עלינו למצב שמחלתם לא ניתנת לריפוי – רק כי הנחיתם לצמצם בדיקות לגילוי מוקדם וניתוחים לא דחופים, לטובת "המלחמה בקורונה"?
  • כמה כאב ומצוקה נפשית חווים ברגעים אלו ממש עשרות אלפי אנשים, שבשגרה נהנים משירותי רפואה (כולל משלימה) מצוינים, ושכעת נדרשים לסבול בשקט בבית, לא כי לא אכפת לכם חלילה (אינני מטיל דופי בכוונותיכם הטובות), אלא כי במצוותכם טיפול בכאב ובחרדה הפכו לפתע למותרות?

כדי להימנע מטרגדיה שבה צד אחד רואה יער אבל לא רואה עצים, והצד האחר עצים, אבל לא יער, עלינו להיעזר זה בראייתו של זה. ניהול אתגר הקורונה מלמעלה, בלי מתן עצמאות בשיקול הדעת הרפואי לשטח למטה, יעצים את מחיר הטעות בחיי אדם ובסבל, שאתם מנסים כל כך להימנע מהן.

על כולנו לשוב ולאמץ חירות מקצועית, שקולה, מאוזנת, והגונה. חירות שהיא לב ליבה של הרפואה.

כחלק מחירות זו, אני קורא לכולנו – מנהלים בדרג הבכיר והזוטר, במשרד הבריאות, בבתי החולים ובקופות החולים  – לפרסם בפומבי לכלל הציבור לאלתר, באופן עצמאי ושוטף, את נתוני הפעילות שלנו בימים אלו לעומת שנים עברו, כדי שהציבור, ואנחנו – הסגל הרפואי שעומד לרשות הציבור במצוינות 24/7 כל השנה, כל שנה, אך מושבת מאונס כעת ממלאכתו – נבין את מחיר האמת של שיעבוד כלל מערכת הבריאות ל-מ-ל-ח-מ-ה בנגיף, תוך התעלמות בוטה משאר החולים והחוליים.

די לנו בשעוני קורונה. במספרי חולים בלי ההקשר הרחב. בפיקסלים, במקום בתמונה הגדולה.

ולכם, חברי וועדת הקורונה בכנסת, אני קורא לוודא שנתונים אלו אכן יחשפו לציבור. ב-מ-ל-ו-א-ם!

שלכם ראשי מערכת בריאות יקרים בהערכה, אם כי גם בהסתייגות מובנת!

עופר כספי, MD PhD (אדם, אזרח, ורופא – מודאג)

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*