בית ספר חמישי לרפואה בגליל – בית ספר חדש או בית ספר נוסף?

בית ספר חמישי לרפואה בגליל – בית ספר נוסף או בית ספר חדש?

ההזדמנות שאסור שנחמיץ!

במאי 2005 קיבלה הממשלה החלטה לפיה היא רואה חשיבות לאומית בהקמת אוניברסיטה בגליל כמנוף מרכזי לפיתוחו של האזור. בהתאם, הטילה הממשלה על שרת החינוך בשיתוף המשנה לראש הממשלה הממונה על פיתוח הנגב והגליל (אז, כבוד נשיא המדינה דהיום מר שמעון פרס) לפעול לבדיקת האפשרות להקמת אוניברסיטה בגליל, בתיאום עם המועצה להשכלה גבוהה והוועדה לתכנון ולתקצוב, במסגרת סמכויותיהן, ותוך התייחסות לבחינת ההיבטים הלאומיים, האקדמיים, התכנונים, התקציביים והאחרים של הנושא.

ואכן, הקמה של אוניברסיטה חדשה בפריפריה נחשבת על ידי רבים כהשקעה נבונה בכיוון של צמצום וגישור הפערים בין אזורי השוליים ומרכז המדינה. הניסיון העולמי מלמד כי מהלך שכזה מביא לא רק לביזור דמוגראפי המתבטא בהגירה וביישוב מחדש של אוכלוסיה משכילה בחתך סוציו-אקונומי גבוה יחסית בסביבות האוניברסיטה החדשה, אלא אף מעודד פיתוח תשתיות תחבורה ובינוי, ועשוי אף להביא להקמה של מרכזי תעשיה, מחקר ופיתוח יישומי המספקים מקורות תעסוקה נוספים לאזור כולו. אכן, החלטה ראויה לכל הדעות.

בהמשך להחלטה זו ועל פי רוחה, החליטה הממשלה במרץ 2009 על הקמת בית ספר חמישי לרפואה בישראל שמושבו יהיה בצפת, ובישיבת מליאת המל"ג מיום 12.1.10 נבחרה אוניברסיטת בר-אילן להקים את בית הספר החדש לרפואה בצפת, אם כי רק לאחר שתופעל תכנית שדרוג מתאימה לבתי החולים ולמרפאות באזור הגליל והצפון (ככל הנראה לא לפני אוקטובר 2011).

עם הקמתו ותחילת פעילותו יצטרף בית הספר של הגליל לבתי הספר לרפואה האחרים הקיימים כבר בישראל, בירושלים, בתל-אביב ובחיפה, והפועלים בצמוד לאוניברסיטאות המחקר הגדולות הפועלות בערים אלו. החלטה זו של הממשלה והמל"ג באה כ35 שנה אחרי הקמתו של בית הספר לרפואה האחרון בישראל, זה של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ובעידן שבו פני הרפואה משתנים ללא הכר הן בשל האצת הפיתוח והנגישות הטכנולוגית והן בשל המעבר לפרופיל תחלואה חברתי שעיקרו מחלות כרוניות.

בקול הקורא להקמת בית הספר מציינת המל"ג כי היא רואה בהקמתו של בית-ספר לרפואה חדש בגליל אמצעי לפתרון המחסור החזוי ברופאים בישראל וכן מנוף חשוב ביותר לרענון החינוך הרפואי בארץ באמצעות תוכנית לימודי רפואה חדשנית וברמה גבוהה. כמו כן, היא רואה בהקמת בית- ספר כזה אמצעי חיוני לשדרוג רמת הרפואה ושירותי הבריאות באזור הגליל כולו. אוניברסיטאות המחקר הקיימות התבקשו להציע הצעות המגדירות במדויק את תפקידן בהקמה, בניהול, ובתפעול של בית הספר, כמו גם את החזון שמנחה אותן בהקמת בית הספר, לרבות התייחסות למאפייניו בהשוואה לבתי ספר לרפואה קיימים, בארץ ובחו"ל. מכאן, שהחברה בכללותה בישראל עומדת בפני סוגיה שמן הראוי לתת עליה את הדעת – האם יהיה זה בית ספר לרפואה נוסף או בית ספר חדש?

תהליך ההכשרה של רופא בעידן המודרני נמשך שנים רבות. תואר הדוקטור הנכסף, חלומם לכאורה של כל אם ואב, ניתן בישראל בתום מסלול לימודים אוניברסיטאי מפרך של 6 שנים בד"כ (ובתוספת להם שנת סטאג' שביעית) והינו רק תחילתה של הדרך. מיד אחריו מגיעות שנות התמחות ארוכות במקצועות הראשיים של הרפואה כגון רפואה פנימית, כירורגיה ורפואת ילדים (בד"כ בין 4 ל-6 שנים) ולאחריהן שנתיים-שלוש נוספות של תת-התמחות והשתלמות במקצועות המשנה (כגון קרדיולוגיה, כירורגית ילדים וטיפול נמרץ) במוסדות יוקרתיים בארץ ובחו"ל. אורך המסלול (פעמים רבות, כ-15 שנה ואף יותר) אינו סוף הסיפור. מאחר ועל פי הערכות עדכניות המחקר הרפואי מביא להכפלת גוף הידע הרפואי בכל שנתיים לערך (!), הרופא המודרני נדרש למעשה לתהליך ארוך של הכשרה ועדכון מקצועי לאורך כל חייו המקצועיים. ובדומה לבניית בית, ליסודות חלק מכריע ביציבות ובהצלחת המיזם כולו. על כן, המאבק על דמותו של בית הספר לרפואה שאמור לקום בשנים הקרובות בגליל אינו עניין לדיון אקדמי בלבד (מה ואיך ילמדו), אלא נושא ציבורי ראשון במעלה, שהרי עיצוב בוגרי בית הספר הזה (כ-70 במספר על פי מתווה הקול הקורא של המל"ג), כמו גם של ארבעת בתי הספר לרפואה האחרים (כ-300 בוגרים לשנה כיום) ישפיע על איכות שירותי הרפואה ומבנה מערכת הבריאות של ישראל בשנים שיבואו.

אם כך, כיצד תעוצב דמותו של בוגר ביה"ס לרפואה במאה ה-21?

לכל העוסקים בבריאות ברור כי כשם שמערכת הבריאות עוברת בהדרגה

• ממצב של הגמוניה של הנחיות טיפוליות אחידות המבוססות על מחקרים באוכלוסיות הומוגניות של חולים (רפואה נסמכת-ראיות;evidence-based medicine) להגמוניה של רפואה המותאמת אישית (כל אדם יקבל רפואה המחויטת לו על פי מאפייניו הייחודיים;personalized medicine),
• ממצב של התערבות טיפולית בודדת (תרופה) למצב של התערבויות מורכבות (תרופה בצד שינוי אורחות חיים),
• ממצב של טיפול בחולה הבודד למצב של שימוש בתשתית הטכנולוגית והסוציולוגית של רשתות חברתיות על מנת לטפל בקהילות של חולים,
• מהתמקדות במחלה בלבד להתבוננות כוללת ומערכתית בחולה כאדם שלם (הגישה הביו-פסיכו-סוציאלית),
• ומניסיון להאריך חיים עד בלי די למאמץ ממוקד לשפר את איכות החיים,

כך גם על החינוך הרפואי להשתנות.

במערכת בריאות חדשה יש צורך בחינוך חדש.

רבים השינויים הנדרשים בחינוך הרפואי

• שינוי בדגשי ובתהליכי הבחירה של המועמדים למקצוע,
• מעבר מחינוך בבתי החולים לחינוך המציע רצף טיפולי מתואם ומשותף עם הקהילה,
• מעבר מדגש של רכישת ידע בלבד לחינוך המציג התנהגות מקצועית כוללנית,
• ומעבר מלימוד פאסיבי ללימוד תוך שימוש בסימולאטורים מתוחכמים תוך קבלת משוב ואיזונים חוזרים רב-ממדיים (אנושיים, קליניים, כלכליים ותוצאתיים) מכל המעורבים (360 מעלות).

כל אלו הם רק מקצת מהשינויים החשובים הנדרשים. אבל, יש צורך בשינויים נוספים. לכאורה "קטנים" יותר. על פניהם פחות משמעותיים, אבל בכל זאת שינויים. להלן, הצעתי לשינויים אלו –

1. יש להקים בגליל קריה לבריאות ולא רק בית ספר לרפואה – הרפואה כייעוד וכמקצוע איננה סך כולל של חלקיה ממדעי הטבע (ביולוגיה, כימיה, פיסיקה וכד') בלבד. היא כוללת ונסמכת, גם ולעיתים אף בעיקר, על פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה, סוציולוגיה, תקשורת, כלכלה, משפט, אתיקה, ובעידן המודרני גם ניהול מערכות מידע, קבלת החלטות ומחשוב. לכן, אסור שיוקם "רק" בית ספר לרפואה בגליל. שילוב של ביה"ס החדש לרפואה בתוך קריה (פקולטה למדעי הבריאות) כוללנית יאפשר חינוך של דור רופאים חדש שלא רק מכיר מושגי יסוד בתחומי ידע חשובים אלו, אלא הגדל להעריך כיצד השלם גדול מסך חלקיו. קריה שכזו תיצור תרבות של שיתוף פעולה בין-ורב תחומית מורכב מחד, וענווה מקצועית מאידך.
2. על קריית הבריאות להיות המרכז הלאומי להכשרת מטפלים ברפואה משלימה/משולבת ומאמני בריאות –מאפייני החברה המודרנית המושתתים על פלורליזם, חופש עיסוק, ניגשות מיידית למידע, אוטונומיה של הפרט, ותרבות צריכה המדגישהwellness  ולא רק illness, כולם מרמזים על כך שהרפואה המשלימה תמשיך להתקיים. השאלה היא רק כיצד היא תתקיים. המצב הנוכחי שבו בכל קרן רחוב קמה לה מכללה לרפואה משלימה המכשירה מטפלים כטוב בעיניה, פעמים רבות ללא תשתית מתאימה וללא פיקוח ובקרה ראויים, חייב להיפסק. דרך אחת להפסיק את בית המשוגעים הזה היא בחקיקה אוסרת. דרך נכונה ויעילה הרבה יותר היא על ידי יצירת מרכז מצוינות ארצי שאליו יופנו מיטב המשאבים הראויים. ישראל מדינה קטנה, העשירה בידע אנושי אך ענייה במשאבים. כפי שבישראל יש בי"ס אחד בלבד לווטרינריה, כך יש מקום לרכז במקום אחד את כל משאבי המצוינות ללימוד הרפואה המשלימה במשולב עם הרפואה הקונבנציונאלית וזאת כחלק מתפיסת הקריה לבריאות שהוצגה מעלה. השקעה מסוג זה אף תביא ליצירת מקורות תעסוקה נוספים ולפריחה כלכלית אזורית נרחבת בזכות

• ההגעה לגליל של צעירים בראשית חייהם, שאחרת יתכן והיו נשארים ללמוד ובוודאי לחיות במרכז.
• האפשרות של הקהילות המסורתיות החיות בגליל (ערבים, דרוזים, צ'רקסים ועוד) להחיות את הרקע התרבותי-רפואי-פולקלוריסטי שלהם.
• הפיכת הגליל למרכז ארצי של מצוינות בו למטפלים המשלימים קהילה מקצועית מרכזית מפרה ופורייה. ראשי הקהילה יהוו מופת לדור המטפלים החדש, ובצד ההוראה והטיפול יעסקו גם במחקר.
• פיתוח הגליל לתיירות מרפא מכל העולם, כזו המשלבת את רפואת ההיי-טק של המאה ה-21 (בזכות בית ספר מצוין לרפואה, רצף טיפולי איכותי קהילה-בי"ח, ואפשרויות שיקום והחלמה המבוססים על יפי טבע הגליל ומשאביו) עם המגע המסורתי המחלים של העבר (בזכות הרפואה המשלימה).
• ניצול נכון של משאבים תשתיתיים לאומיים ההכרחיים להכשרה אקדמית ראויה של מטפלים מסורתיים בעידן המודרני – מעבדות, ספריות, בתי חולים, מרפאות בקהילה ועוד.
• הכשרתם של מאמני בריאות (health coaches) – כאלו האמונים על רפואה מונעת בעידן בו שולטות המחלות הכרוניות, שיעבדו במשולב בצוותים רב ובין-תחומיים מרמת בתי הספר היסודיים וגני הילדים (חינוך לבריאות) ועד רמת ההיענות של חולים לאמץ טיפולים ואורחות חיים בריאים.

1. תכנית הלימודים של תלמידי הרפואה חייבת לכלול לימודי תזונה ורפואת נפש-גוף – עם בוא המאה ה-21 נדמה כי בא גם הקץ על המתודה הקרטזיאנית (ע"ע רנה דקארט) שאומצה בחום על ידי מי שבחר להפריד בין גוף ונפש. מתודה זו שלטה ללא עוררין ברפואה המערבית המודרנית, השפיעה על שיטות המחקר, ותרמה בעקיפין רבות לפריחתה של תרבות התרופות כפנציאה. עתה, מתברר יותר ויותר כי הגישה הכוללנית למדע בכלל (whole systems) ולטיפול באדם החולה בפרט (bio-psycho-social-spiritual) היא היא הנכונה יותר. הרמב"ם כבר אמר "יהיו מזונותיך רפואותיך". אין ספור מחקרים מצביעים על היעילות, העלות המופחתת, הבטיחות והתועלת הרבה שבשילוב התערבויות תזונאיות ונפשיות ברפואה, במיוחד בהקשר למחלות כרוניות וכהכנה לפרוצדורות רפואיות. מכאן, שבצד פרויקט הגנום האנושי והאפיון המולקולארי של מחלות יצטרך בוגר הרפואה של המחר לדעת להשתמש גם בשיטות מניעה, אבחון וריפוי פשוטות הרבה יותר, אך יעילות לא פחות. טוב יעשה ביה"ס אם ילמד זאת.
2. הרפואה האינטגרטיבית צריכה להיות אחד היסודות של הקריה החדשה לבריאות ושל ביה"ס לרפואה – הרפואה האינטגרטיבית איננה סתם שילוב בין רפואה קונבנציונאלית ואלטרנטיבית. ביסודה, היא מקדשת את תבונת ויכולת הריפוי של הגוף ומבקשת לעשות שימוש מושכל בשיטות מניעה, אבחון וטיפול הנסמכות על מחקר רפואי ראוי, בין אם מוצאן ברפואה המודרנית ובעולם המערבי ובין אם מקורן בעולם המסורתי יותר. היא מקדשת את קשרי הרופא-מטפל-חולה ומעמידה את האדם ולא את המחלה במרכז. בתור שכזו, היא מזכירה לכולנו את מה שהרפואה נסמכת הראיות מדגישה – אנשים ולא מחלות מקבלים החלטות. ולאנשים שונים, העדפות שונות. השימוש הגובר ברפואה המשלימה מאפשר דיון אתי מחד, ומפתח את התובנה והרגישות לשונות (diversity) מאידך. העובדה שרבות משיטות הטיפול המשלימות שנויות מאד במחלוקת תטפח מאד את יסודות החשיבה הביקורתית אצל בוגרי הרפואה, תכונה חיונית אצל הרופא המודרני. באותה נשימה ממש, העובדה שרבות מהשיטות הללו מבוססות על חוויה טיפולית תאפשר למידה חווייתית תוך טיפוח תפקידו וייעודו של הרופא כמופת למטופליו. צוואתו של היפוקראטס: “Cure Sometimes, Heal Often, Comfort Always” היא אבן היסוד של הרפואה. כל רפואה. אימוץ הרפואה האינטגרטיבית כאחד היסודות במסגרת הכוונות של הקריה החדשה לבריאות ושל ביה"ס לרפואה תאפשר איזון נכון בין מדעי הרפואה ואומנות הריפוי, ותשאיר בצד את רופאי העבר שלמצער רבים מהם כיום מתייחסים אל הרפואה האינטגרטיבית ממקום של דעה ולא ממקום של דעת.

הייתכן שסך כל השינויים ה"קטנים" הללו יביאו בעצם לשינוי גדול? ברוח הנשיא אובמה אומר Yes We Can!   בית הספר לרפואה בגליל צריך להיות בית ספר חדש, לא בית ספר נוסף. אסור שנחמיץ את ההזדמנות. בהצלחה!