בכלל, מה ההבדל בין ויטמינים למינרלים?

כשאנו מדברים על תזונה בריאה אנו מתכוונים לצריכה מאוזנת של 6 מרכיבים: פחמימות, שומנים, חלבונים, ויטמינים, מינרלים, ומים, וכשאנו אומרים מאוזנת, הכוונה לאספקה מידתית (לא יותר מדי, ולא פחות מדי) של אותם ששת מרכיבי מזון, כך שלגוף יש את כל אבני הבנין הדרושות לו לבניה ולתיפקוד שוטף באופן מיטבי – לא רק לפי המראה וההרגשה, אלא בראש ובראשונה כמקורות אנרגיה.

ברור לכן, שהצריכה התזונתית חייבת להיות מותאמת למצבו הרפואי של האדם – לאחר פציעה או כוויה, בהן נדרשת בניית רקמות מאסיבית, יש צורך בהגברת האספקה של חלבון, ובאדם השמן עם התסמונת המטאבולית יש צורך בהגבלת הצריכה של פחמימות ושומנים. אצל חולי סרטן, יש התאמות תזונאיות הנדרשות כתלות בסוג המחלה ובטיפולים, ובהריון, טובים השניים מן האחד…

כך או אחרת, חשוב להבין כיצד אנו מתייחסים לששת מרכיבי המזון. אבות המזון (פחמימות, שומנים וחלבונים) נקראים כך, כי הם הבסיס ליצירת האנרגיה בגוף. לכן גם אנו צורכים אותם בכמויות גדולות – עשרות גרמים ליום. גרם אחד של שומן יוצר 9 קק"ל של אנרגיה, ואילו גרם אחד של חלבון או סוכר יוצר 4 קק"ל. ויטמינים ומינרלים, לעומת זאת, אינם יוצרים אנרגיה בפני עצמם אלא מסייעים לגוף בתהליכיו השונים – מתהליכים אנזימתיים, דרך תיפקוד תקין של מערכת החיסון ועד לבקרה הדוקה על חלוקה ומוות של תאים. לכן, אנו זקוקים לכמויות קטנות יותר שלהם – מיליגרמים או מיקרוגרמים.

עבור חלק מהויטמינים ומהמינרלים, כמו גם עבור חלק מחומצות האמינו המרכיבות את החלבונים, ועבור חלק מחומצות השומן (אומגה-3, לדוגמא) אנו תלויים לחלוטין באספקה חיצונית שלהם דרך המזון מאחר והגוף אינו יודע לייצרם לבדו. מכאן שמם של מרכיבי מזון אלו – חיוניים (essential). לכן, מומלץ מאד לצרוך מזון מלא – בעיקר דגנים מלאים. בקליפתם, בניגוד למזון המעובד ה"לבן" (כמו אורז, קמח, וסוכר) שהינו חסר את הקליפה, יש מרכיבי מזון חיוניים בריאים רבים.

הויטמינים (ויטה = חיים, אמינים =  מכיל חנקן) הינם תרכובות אורגניות (המכילות פחמן) המכילות אטומים נוספים של אלמנטים כימיים אחרים. הם יכולים להיות מסיסים במים (כמו ויטמין C או כל ויטמיני B) או בשומן (הויטמינים A,D,E,K). מכאן, שספיגת הויטמינים השונים ומועד נטילתם דורש התאמה – ויטמין D יספג טוב עם ארוחה שומנית, בעוד שויטמין B12 במציצה מתחת ללשון יכול להילקח בכל עת. יחד עם זאת, מרבית הויטמינים פגיעים יחסית, ולכן טמפרטורה גבוהה, אור ודרך ההכנה של המזון (בישול לעומת אידוי) משפיעים מאד על הרכב המזון וספיגתו.

המינרלים מתחלקים אף הם לשתי קבוצות – כאלו שאנו זקוקים לכמויות יחסית גדולות שלהם (באופן שרירותי נקבע ערך של מעל ל 100 מ"ג ביום) כמו סידן, זרחן, אשלגן, נתרן, כלור, מגנזיום וגפרית, ולכאלו שאנו זקוקים אך ורק לעיקבות (traces) שלהם כמו ברזל, יוד, אבץ, כרום, סלניום, פלואור, נחושת, מוליבדינום ומנגן. מינרלים אלו, ימצאו בגוף או בצורתם החופשית כיונים, או כתרכובות הקשורות בחלבונים או במולקולות אחרות. תוספי התזונה השונים נבדלים זה מזה ביעילות שבה נספגים המינרלים בגוף. לדוגמא, מנגנון ספיגת הברזל בגוף אינו יעיל. קפה ותה, חומצה פיטית, חומצה אוקסלית (הקיימת בתרד, ולכן פופאי לא באמת היה חזק…), סיבים תזונתיים וחלב (בגלל תכולה מרובה של זרחן וסידן) מפריעים עוד יותר לספיגתו. לכן, חשוב לקחת תוסף תזונה איכותי. מינרלים אחרים הקיימים בטבע, כגון עופרת, רעילים לגוף ואין הוא זקוק להם.

ומה באשר למים? ובכן, כל הסיפור של מים מינרליים הינו באופן מצער תרגיל מבריק בשיווק החסר כל בסיס בריאותי. המים המינרליים, לא זו בלבד שהם משווקים פעמים רבות בבקבוקי פלסטיק העלולים בחשיפה לטמפ' קיצוניות לשחרר חומרים מסרטנים (ולכן אל תקנו שישיה בתחנת דלק ואל תקפיאו בקבוקי פלסטיק), אלא שהם עלולים להיות חסרים בחומרים חיוניים כמו פלואור ובמידה והם עומדים זמן רב בתנאי איחסון לא ראויים עלולים להיות מזוהמים. בישראל, איכות מי הברז טובה, ואם הבעיה הינה הטעם, ניתן לסנן את המים.

עדיין מבולבלים? שאלו אותנו בפורום הרפואה האינטגרטיבית ונשמח לייעץ.