צור קשר

הכובען המטורף

הכובען המטורף

בחמש השנים האחרונות בהם אני מנהל את היחידה לרפואה אינטגרטיבית בביה"ח בילינסון עמדה לי הזכות לעבוד בצמידות יומיומית עם מי שאינם רופאים. כלומר, כל מי שעובד במערכת הבריאות ממילא עובד עם מי שאינם רופאים – אחיות, טכנאים, מזכירות, עובדים סוציאליים ועוד, נו זה הרי ברור. אלא, שכאן כוונתי למגזר אחר – המטפלים ברפואה משלימה.

עם מיוחד הוא עם המטפלים. הכשרתם שונה מזו שלנו הרופאים וכך גם עולמם. עולם התוכן, עולם האמונות, עולם המושגים, עולם התעסוקה ועולם התקשורת הבין אישית והבין מקצועית. לכן, מענין כל כך מבחינה סוציולוגית המפגש שבין העולמות "שלנו" ו"שלהם".

כמו כובען החובש כובעים שונים ומשונים, כך גם המטפל ברפואה המשלימה המבקש להשתלב במערכת הבריאות הציבורית. שהרי, תהליך ההכשרה של המטפלים ברפואה המשלימה שונה מהותית מזה של הרופאים, בין השאר בכך שאין בו תלכיד פנימי מובנה ומובהק של עבודת צוות.

הסטודנט לרפואה הנחשף למחלקות השונות בבית החולים לאורך כל שנות לימודיו, לומד כבר מינקותו כי הצלחתו האישית תלויה בעבודת צוות. הצלחת ניתוח לדוגמא, כל ניתוח, תלויה בראש ובראשונה בתקשורת רציפה וטובה בין איש האחזקה, המזכירה, הסניטר, טכנאי הרנטגן, האחות הרחוצה (זו שמגישה את כלי הניתוח), האחות המסתובבת (זו שאמורה לסייע בכל מה שמחוץ לשדה הסטרילי), וצוות הרופאים המרדימים והמנתחים. אין זה מופע יחיד.

הטיפול בשיאצו לעומת זאת, או הדיקור הסיני, או הייעוץ הנטורופתי – אלו ושאר מקצועות הרפואה המשלימה, הינם בסופו של דבר מופעי יחיד – כמו זה של הפסיכולוג או המהפנט. טיסת סולו.

ואילו אצלנו ביחידה, מסגרת העבודה שונה. כדי שנהיה יחידה באמת ולא סתם אוסף של יחידים, על המטפל לחבוש כובעים שונים.

כובע המטפל המקצועי, הוא הכובע הפשוט והברור ביותר. כאן, המטפל, כמו כל איש מקצוע אחר בבית החולים, תורתו אומנותו. כמו הכירורג והפסיכיאטר, להם ארגזי כלים שונים, כך גם המטפלים השונים ברפואה המשלימה. עליהם לטפל איש איש בדרכו ובשיטתו בצורה המיטבית ביותר בדיקור בבחילות, בשיאצו בכאב, בדמיון מודרך בהפרעות שינה, ובצמחי מרפא בתסמונת הקדם ויסתית.

כובע צוות המטופל הוא הכובע השני שעל המטפל ביחידה לחבוש. החולים כיום מורכבים יותר מבעבר. יש להם גם סרטן וגם סכרת. גם יתר לחץ דם וגם כאב גב תחתון. גם חרדה וגם עצירות. גם עוצמות פנימיות וגם פחדים נסתרים. לכן, כמעט תמיד למטופל מטפלים רבים. וכדי שהם יסייעו לחולה בהרמוניה, עליהם לעבוד זה עם זה ולא זה על יד זה. עליהם לחבוש את כובעי איש הצוות.

כובע איש התחום המקצועי, הכובע השלישי, הוא אחד מכובעי הבונוס המקסימים ביותר שמספקת יחידה כמו שלנו. המטפל, הנמצא בקהילה בדרך כלל בגפו, מוצא את עצמו בבית החולים כחבר בצוות מקצועי – צוות הרפואה הסינית (שמנה ביחידה שלנו בתקופות מסויימות עד עשרה מטפלים), צוות המטפלים במגע או בתנועה, צוות רפואת גוף-נפש, וכו'. כאן, המטפל יכול להתייעץ בקהילה מקצועית, מנוסה ומובחרת הדוברת את שפתו והמתחברת לעולם מושגיו ככפפה ליד. איזו זכות!

כובע הרפואה האינטגרטיבית הוא הכובע הרביעי הנדרש, אם ברצוננו להאיר כמגדלור ולא להיעלם כמגדל בבל. שהרי חישבו על כך, כמו ב"דירה להשכיר" של לאה גולדברג, בה חוזרת ועולה השאלה "הנאים הדיירים בעינייך?", כך גם ביחידה האינטגרטיבית – הריפלקסולוגים לא דוברים את שפת המטפלים ברפואה הסינית, והנטורופתים אינם דוברים את שפת המטפלים בשיאצו. לכן, נדרשים ביחידה כובעי מתורגמנים – כאלו שיאפשרו דיאלוג מבין ומפרה בין עולמות תוכן שונים כל-כך.

כובע היחידה, כמו הכובע של קבוצת כדורגל אהובה (במקרה שלי, השדים האדומים – הפועל תל אביב… ו"איזה מסכנים האוהדים שאוכלים להם ת'הלב…"), הוא הכובע הייצוגי שכל אחד ואחת מאיתנו חובש. זהו הכובע של שר החוץ – זה שנדרש לתקשר, לא תמיד בסביבה אוהדת, עם האונקולוג המטפל או עם ההמטולוג האחראי על השתלת מח העצם, שהחולה עבר או עומד לעבור. כובע זה, כפי שניתן לנחש בנקל, דורש יכולות דיפלומטיות לא מעטות – מהבלגה (על זילזול שחצני שאינו במקומו), דרך וירטואוזיות של מגשר מדופלם (במקרה של הוראות סותרות שהחולה מקבל, ע"ע כן או לא ליטול ויטמינים), ועד למזרח תיכון חדש – עם מי שרק מוכן להרחיב מעט את אופקיו.

הכובע הבא – האקדמי, אף הוא כובע של שליחות והזדמנות חשובה. בעוד שניהול המידע הרפואי השוטף הקשור במטופל חיוני להצלחת הטיפול בו, חשוב לא פחות הוא גוף הידע המקצועי, החוכמה הקולקטיבית, הנצברת מעצם העבודה במערכת אינטגרטיבית. מחקר רפואי, בין אם בשאלה האמנם דיקור טוב לכאב, או שמא עדיף לשלבו עם ריפלקסולוגיה, או בשאלה האם יש תועלת כלכלית בשילוב רפואה משלימה בטיפול במחלות כרוניות – חיוני להתפתחות השדה האינטגרטיבי. כך גם הוראה. היחידה משמשת כשדה הוראה ייחודי למטפלים בקהילה המבקשים להרחיב את ידיעותיהם.

וישנו עוד כובע. כובע בית החולים. הכובע של מקום העבודה. הזהות וההזדהות שבין העובד ומקום עבודתו נחשבים כיום כשניים ממפתחות ההצלחה החשובים ביותר של אירגונים. מה מעמדו של המטפל המשלים בבית החולים? למי הוא שווה ערך ולמי הוא כפוף? כיצד מתקיימים יחסי הגומלין בינו לבין האחיות לדוגמא? האם שכרה של הנטורופתית כשכר הדיאטטנית? האם למטפל קביעות? משרד משלו? או שמא הוא "ספק קבלן", כמו טכנאי מיזוג האוויר הבא מבחוץ לתקן את המערכת?

ועל זה נאמר, יש מיליארד סינים שחיים, ואני מי אני מה אני?