דר עופר כספי מומחה לרפואה פנימית ומשלימה
לחשוב אלטרנטיבית? תלוי בנסיבות…
כידוע, אנשים העריצו את סטיב ג'ובס על כך ש"חשב אחרת". אבל כמו שלחופש הדיבור יש גבולות, כך גם כנראה למחשבה "אחרת" יש גבולות, שהרי ג'ובס הואשם (כן כן, ממש כך) בכך שנהג באי-רציונאליות בשעה שדחה את הניתוח שהוצע לו לסרטן הלבלב לטובת טיפולים אלטרנטיביים עת התגלתה מחלתו. אם כן – אלטרנטיבה מחשבתית כן, אבל אלטרנטיבה רפואית – לא? הנה כמה מחשבות, תובנות וטיפים העולים מהמקרה.
האמנם טעות?
האם סטיב ג'ובס טעה בשעה שהחליט לדחות את ההצעה לניתוח "מרפא" מיידי בשעה שאובחן כסובל מסרטן הלבלב? מובן, כי לעולם לא נדע את התשובה הוודאית לשאלה זו, לא רק בגלל שאין בידינו את הנתונים הרפואיים המדוייקים ביחס למצבו (ולכן הדיון כאן איננו במקרה הפרטי של סטיב ג'ובס, אלא בעקרון העולה מהמקרה), אלא גם ובעיקר בגלל שעקומות ההישרדות של מחלות הסרטן השונות מייצגות סטטיסטיקה מספרית על אוכלסיות של חולים ולא את סיפורם האישי של חולים בודדים. זאת ועוד, מאחר וג'ובס עבר מאוחר יותר (מקיצוניות לקיצוניות יאמרו הציניקנים) השתלת כבד, פרוצדורה שבוצעה בפחות מאשר שני תריסרי חולים במצבו בעולם כולו, כיצד באמת נדע מה היתה האלטרנטיבה אילו כן שעה להפצרות דורשי טובתו, בני משפחתו, חבריו ורופאיו ועבר את הניתוח במועדו. לא נדע.
אבל עצם המחשבה שאדם במעמדו הציבורי הרם של ג'ובס, שרבים כל-כך העריצו בשל תכונות כמו חדשנות, חשיבה מחוץ לקופסה ומרדנות החליט לפנות פניה אלטרנטיבית, הגם שיכל כלכלית להרשות לעצמו להתייעץ עם כל מי שרק רצה ולהיות מטופל על ידי כל מי שנחשב לחלוץ ולפורץ דרך בתחום (לג'ובס היה גידול מסוגPNET בלבלב, שהינו אלים פחות בדרך כלל מהגידול השכיח ביותר בלבלב, הנקרא אדנוקרצינומה), עצם המחשבה הזו מביאה פעם נוספת אל מרכז הבמה הציבורית את המתח בין שני קטבים שהאונקולוגיה המודרנית פוגשת מדי יום – המתח שבין ILLNESS (מחלה) ל WELLNESS (איכות חיים), והמתח שבין זכותו האוטונומית של האדם ל"חשוב אחרת" (זכות המוקנית לו באופן טבעי בחוק זכויות החולהובעקרונות האתיים הרפואיים) והציפיה מהסובבים אותו ל"פעול נכון" (קונבנציונאלית, כמו כולם), קרי לעבור ניתוח, כימותרפיה, הקרנות, וכו'.
לחשוב אחרת ובכל זאת לפעול נכון
פרשיות מקרה הדומות לזו של ג'ובס, בהן אנשים מתלבטים בשעה הקשה בחייהם כיצד לא לסבול מחד, וכיצד להיפטר מהמחלה מאידך, קוראות באופן טבעי לא לפתרון אחד שעשוי באורח פלא להתאים לכולם אלא למערכת עקרונות מדריכים שבפשטות מסייעים לכולנו בצרכנות נבונה. המדובר בשורת כללי עשה ואל תעשה, שבאים למנוע את תחושות הצער והמיאוס העולות מפרשיות מקרה בהם שרלטנים מוליכים שולל את האנשים דווקא ברגע הפגיע ביותר בחייהם תמורת בצע כסף, כמו פרשת המקרה של המרפא הסיני מגבעת שמואל שהבטיח ריפוי מלא מסרטן הלבלב תמורת מיליון דולר, שנחשפה לאחרונה.
אלא שהמפגשים הרפואיים אינם רק מפגשים של גישור בין צרכים לפתרונות. פעמים רבות, אלו מפגשים שבהם האדם פוגש את עצמו, את פחדיו, את תקוותיו, ואת אמונותיו. לכן, בלתי אפשרי כמעט לעניות דעתי לשפוט שיפוט ערכי מן הצד (כדברי הפתגם "אל תשפוט אדם בטרם עמדת במקומו") עד כמה התנהגותו של פלוני או אלמוני היא לכאורה ראציונאלית, שהרי מי קבע ראציונאליות מהי. איש איש וערכיו.
ובכל זאת, שומה על כולנו לנהוג בצורה אחראית. הרפואה האלטרנטיבית לא יכולה להיות אלטרנטיבה לרפואה כשהדברים נוגעים במחלת הסרטן. שילוב – בהחלט כן. אלטרנטיבה – כנראה שלא; תקוה – כן. תקוות שווא – בשום פנים ואופן לא!