צור קשר

למה אסור היה בשום פנים ואופן לאשפז את גלעד

למה אסור היה בשום פנים ואופן לאשפז את גלעד

הלב של כולנו רטט למראה התמונות. השבריריות הגופנית מחד והעוצמה הפנימית מאידך. איזה כבוד לרוח האדם! דוד מידן צוטט כמי שסיפר "ניגשתי אליו בעדינות ואמרתי לו 'גלעד, הגענו לקחת אותך הביתה'. חיבקתי אותו ממושכות והסברתי לו שהוא בטוח עכשיו. 'אני שמח שהגעתם', הוא אמר, וביקש שאחזיק לו את היד. הוא אחז בי בחוזקה, ולא עזב לי את היד".  היש מרגש מזה?

ואז, כמו כל עם ישראל המרותק למרקעי הטלויזיה, למדתי כי "הרופאים טרם החליטו האם לאשפז את גלעד". לא האמנתי – ברור שלא, קבעתי בפסקנות באוזני בני משפחתי!!! ולא, לא שיש לי מושג יותר מלכל אחד מכם מה מצבו הרפואי של גלעד – פשוט אישפוז הוא הדבר האחרון עלי אדמות שהוא צריך, אחרי הגיהנום שעבר. כי את זאת עליכם לדעת. יש אולי 1000 או 10,000 מחלות, אבל רק שלוש (כן, כן 3 – זו לא טעות כתיב) סיבות לאישפוז. וגם הן לא אבסולוטיות.

  • טיפול רפואי שלא יכול להינתן בקהילה – בין אם המדובר בניתוח או במתן דם, יש טיפולים שאנו לא נותנים כך סתם במרפאה או בקליניקה הפרטית, אם בגלל שהם דורשים ציוד יקר ותנאי מתן מיוחדים, או אם בגלל שהם מסוכנים ודורשים השגחה וטיפול  מורכבים וצמודים. אלא שגם כאן, המטוטלת נעה כל העת לכיוון הקהילה: פעם היו עושים ניתוחים, ולו הפשוטים ביותר, רק בבית החולים, ואילו כיום עושים אותם באלפים מדי יום במסגרות של אישפוז יום ובקהילה. פעם היינו מאשפזים חולים לתקופות ממושכות למתן אנטיביוטיקה תוך-ורידית, ואילו כיום אנו יכולים לתת אותה גם בבית. פעם היינו מאשפזים במוסדות לצורך איזון סימפטומים, וכיום יש יחידות הוספיס בית, שלא לציין שאנו מטפלים בראש ממשלה לשעבר כשהוא בתרדמת ב…בביתו. ואכן, במאה ה-21 בית החולים והבית הפכו לרצף.
  • השגחה רפואית – בין אם המדובר בכאבים בחזה שטיבם לא ברור, או בחשד לדלקת של התוספתן, חשוב לזכור כי הרפואה, ממש כמו עבודתו של הבלש, נעשית בתנאי אי-ודאות, לעיתים קיצונית (כך לדוגמא עם הבאתו של אלמוני חסר הכרה לחדר המיון). פעמים רבות, איננו יודעים בוודאות מה יש לחולה, או מה ילד יום. נסמכים על נסיוננו האישי, על תורת ההסתברות (מחלות שכיחות שכיחות יותר ממחלות נדירות), ועל ידע תיאורטי אנו קובעים מהי האבחנה המבדלת (כלומר מה האפשרויות הבאות בחשבון) ובהתאם הטיפול הדורש. אבל, לעיתים איןא אנו בטוחים והשגחה רפואית באישפוז היא הפתרון – עוד אק"ג אחד, עוד יום של בדיקות, עוד רגע ותופיעה הפריחה בעור שתכריז: חצבת! אי הודאות התחלפה בודאות. הידד!
  • סידור מוסדי / סיעוד – לא נעים להודות, אבל כל אחד מאיתנו הפנימאים מכיר את התופעה היטב: סביב החגים עולים עד מאד שיעורי הפניה למיון עם בקשות לאישפוז של קשישים. כך גם, עם הגעתם של ערירים חסרי דיור למיון – בית החולים, הוא קודם כל בית עם גג ואוכל… אלא שכאן התפנית בסיפור. לא תמיד ראו בבית החולים מקום להתכבד בו.

במאמר פולמוסי מצוין ומעורר חשיבה, הנושא את הכותרת הפרובוקטיבית "סוף עידן בתי החולים" למדתי לאחרונה, כי כבר לפני יותר מ-200 שנה הבינו מחוללי המהפכה הצרפתית כי בית החולים הוא פתרון מיושן, שמטביע קלון באדם החולה. עם ניצחונה אז של מפלגת "ההר", הושלמה פעולת חקיקה שהכינה את התשתית לביטול מוסדות האשפוז וארגון הסיוע לחולה בביתו בקרב משפחתו על ידי המדינה. לרוע המזל, תודעת הציבור לא נצרבה, ושינוי השלטון המהפכני הביא לביטול התוכנית.

בינגו! כבר לפני 200 שנה ויותר הבינו את מה שאנחנו כולנו הבנו אתמול: ברוך בואך ושובך גלעד. אין בך מום, ועם חזרתך אלינו – אין גם בנו כחברה מום. אין טיפול בעולם שלא ניתן לתת לך בביתך, בחיק משפחתך. אוהבים אותך ומתפללים לשלומך ולחזרתך אל חיק העולם הנאור, השפוי ובעיקר החופשי. כי זוהי תקוותנו – להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים.