צור קשר

מוקדש לך – סטודנט הרפואה של העתיד

מוקדש לך – סטודנט הרפואה של העתיד

לאחרונה הגיע לייעוץ במרפאתי צעיר בשנות העשרים לחייו. התברר כי מזה זמן הוא מנסה ללא הצלחה להתקבל ללימודי רפואה. יש לו בגרות עשר ופסיכומטרי עשר ובכל זאת אינו מצליח. והצער והמתח נתנו בו את אותותם. הוא ללא ספק מוכשר הבחור. אז איפה הבעיה? האמנם תחרות הציונים תפתור את הבעיה?

מאוחר בלילה בדרכי הביתה הרהרתי בו ובעתידו. תמיד היתה הרפואה מקצוע יוקרתי, אבל לא תמיד בצדק רב. בימי קדם היתה לשאמאן הילה מאחר והמחלות והמוות נחשבו כעונש, והוא השאמאן כביכול היה יכול להעביר את רוע הגזרה בסודות הריפוי שהיו ידועים רק לו – מרקחות צמחים, קמעות בעלי חיים, זבחים וטקסי גירוש או טוהרה כאלו ואחרים. בימים ההם, כמו גם בימי הביניים בהם הכנסיה קידמה משיקוליה הציניים את הרעיון שמקור המחלות בחטאים והריפוי בתפילות, לא היה צריך להיות מאור הגולה כדי להיות רופא. אבל היה צריך לדעת לקרוא, ורק מעטים ידעו לטינית.

התיאוריות הרפואיות של אותן ימים היו שגויות להפליא. החל מתאורית ארבע הליחות (דם, ריר, מרה צהובה, מרה שחורה) של היפוקרטס (כן כן, ההוא מהשבועה המפורסמת), ועד למי שהיה "רופא הדור" במשך מרבית האלף הראשון לספירה – גלנוס, שתיאר את אופיו של האדם כתמהיל של ליחות ביולוגיות מולדות שנמצאות אצל כל אדם במינונים משתנים ומשפיעות על תכונותיו: מרה שחורה הגורמת למזג מלנכולי, מרה לבנה (ריר) הגורמת למזג פלגמטי, מרה אדומה (דם) הגורמת למזג סנגוויני, ומרה צהובה (מרה) הגורמת למזג כולרי. מענין מה פרויד היה חושב על זה…

רק עם התפתחות המדעים האמפריים בתקופת הרנסאנס, הדגש על אנטומיה (בין השאר בזכות עבודותיו של ליאונרדו דה-וינצ'י במאה ה-16), ההכרה בחשיבות הכימיה (בזכות מישנתו של פארצלזוס שהיה הראשון שסתר את רעיון הליחות וטען כי בריאות וחולי הן ענין של הרמוניה בין חומרים), המצאת המיקרוסקופ (במאה ה-17), ואימוץ הרעיון הפילוסופי-מדעי של ניסויים כבסיס לקשרי סיבה-תוצאה (רעיון שהוביל להמצאת החיסון לאבעבועות ע"י ג'אנר בסוף המאה ה-18), חלה עליה משמעותית בידע הרפואי ואיתה הצורך בהכשרה מתאימה, מקיפה וכוללת יותר.

קל לנחש כיצד אם כן היה שונה בית הספר הראשון לרפואה, זה שהוקם בעיר סלרנו שבאיטליה (המאה ה-9), מבתי הספר לרפואה של המאה ה-19, וודאי מאלו של המאה ה-20. את לימודי שבע האמנויות החופשיות (Artes Liberales: הדקדוק, הלוגיקה והרטוריקה, האריתמטיקה, הגאומטריה, המוזיקה והאסטרונומיה) החליפו בהדרגה לימודים שיטתיים במדעי הטבע והרפואה שתפסו תאוצה במיוחד לאחר פרסום דו"ח פלקסנר ב 1910 שביקר את רמת בתי הספר לרפואה בארה"ב של אז ושבעיקבותיו חל שינוי מהותי בתהליך ההכשרה.

ב 1928 לדוגמא, הוחלט לראשונה על הכנסת מבחן מיון פסיכומטרי ייעודי לרפואה (MCAT: Medical College Admission Test), שמטרתו, האמינו או לא, לא היתה לשפר את תהליך הניבוי של הצלחה במקצוע כרופא, אלא… לצמצם את שיעור הנשירה מהלימודים. המבחן, הנמצא בשימוש עד היום כלל אז בעיקר הערכה של יכולת הזכרון, הלוגיקה, הידע המדעי והבנת הנקרא של מי שאמור להיות לימים רופא – שום כלום על רוח האדם ועל תכונות אישיות כמו אמפטיה, הקשבה והכלה. בימים אלו, אגב, הוחלט לשנות את רוח המבחן כדי לשקף יותר את מדעי הרוח וההתנהגות.

לכאורה, הראיון האישי המהווה כיום חלק חשוב בתהליך הקבלה לבתי הספר לרפואה אמור לספק את המימד האנושי בתהליך הבחירה הקפדני של רופא המחר. אלא שכמו כל ראיון קבלה (ובכלל זה ראיונות עבודה) הוא רחוק מלהיות חף מהטיות (bias) – כוחו בעיקר בשלילה והרחקה של "טיפוסים מוזרים" ויכולת הניבוי שלו ביחס למי באמת יהיה רופא טוב מוגבלת מאד. מדוע? שתי סיבות תורמות ליכולת מוגבלת זו – האחת, "טבעית" וקשורה לנרקסיזים ולסטריאוטיפים – אנו פשוט נוטים לבחור במי שדומה לנו. השניה – מאתגרת לא פחות: המערכת נוטה לשבט את עצמה. תהליך ההכשרה של הסטודנט לוקח שנים כה רבות עד כי במהלכם הוא עובר התניה תרבותית למקצוע – גם אם הוא היה שונה בתחילת הדרך, הוא מתיישר עם הגילדה במהלכה.

רק דבר אחד יכול לשנות זאת. אימוץ ראיה אינטגרטיבית של המקצוע. האוניברסיטאות אולי בנויות מפקולטות פקולטות, ביניינים ביניינים. אבל האדם, הוא שילוב קסום של גוף (מדעי הטבע והרפואה), נפש (מדעי ההתנהגות), רוח (מדעי הרוח), וקהילה (מדעי החברה). תהליך הההכשרה חייב לשקף זאת.

איננו רוצים עוד בחנונים גאונים עם בגרות עשר ופיסכומטרי עשר. אנו רוצים ברופאים בני אדם.