מעמד הר קורונה – וכל העם רואים את הקולות

"וְכׇל־הָעָם֩ רֹאִ֨ים אֶת־הַקּוֹלֹ֜ת וְאֶת־הַלַּפִּידִ֗ם וְאֵת֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר וְאֶת־הָהָ֖ר עָשֵׁ֑ן וַיַּ֤רְא הָעָם֙ וַיָּנֻ֔עוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ מֵֽרָחֹֽק" (מעמד הר-סיני ומתן תורה לישראל, שמות, כ', י"ד).

בראשית, לא הייתה מגיפה. היו חיים. יותר או פחות טובים, אבל חיים. ואז, הופיע המפץ הגדול. הקורונה. בתגובה הנחו אותנו לעצור את החיים עכשיו, כדי שנחייה… אחר כך. השמחה – מקור החיים, התחלפה בפחד – סם המוות. התהפכו להן היוצרות. כדברי רבי עקיבא: "רואין את הנשמע ושומעין את הנראה". כזה הוא "מעמד הר קורונה". אנו נדרשים לנוע ולעמוד מרחוק. יראים. מפני מה? לא מפני הגדולה, כראוי במעמד המכובד של מתן תורה בהר סיני, אלא מפני "האויב", בהא הידיעה – הפחד. ואין כמו פחד בכדי לעורר תבהלה. אמור לי מה פחדך, ואומר לך מי אתה.

אבל, בואו נשוב לבראשית. לימים כתיקונם. לא בעת מגיפה. לגורם ההשפעה הרבה ביותר גם כיום, בעידן המודרני, על בריאות האדם. הנושא נבדק, ותוצאותיו מפתיעות. ארגון הבריאות העולמי (WHO) הגדיר את התנאים החברתיים הקובעים את בריאות האוכלוסייה (Social Determinants of Health). מתברר שתנאי הסביבה תורמים כ10% לבריאות האוכלוסייה, נגישות למערכת בריאות – כ20% (בלבד!), הקפדה על אורחות חיים בריאים – כ30%, ובמקום הראשון עם כ40% – תנאים סוציואקונומיים. בריאות, אם כן, היא בראש ובראשונה ענין של רווחה, לא של רווח מתרופות!

במילים אחרות, את גורלה של הזקנה מהטלוויזיה, השוכבת במסדרון אחת הפנימיות, חורצת שגרת חייה העלומה בקהילה, כשהיא עדיין בריאה. במחקר מפורסם בשלוש קהילות בארה"ב נמצא שבקרב בני 65 ומעלה, שיעור התמותה, אפילו בטווח קצר של 5 שנים(!), אצל אלו בלי קשרים חברתיים היה גבוה פי 2-3 בהשוואה לאלו בני גילם עם 4 קשרים חברתיים או יותר. במחקרים רבים אחרים נמצא, כי תת תזונה היא אחד מהמנבאים החזקים ביותר לאשפוזים חוזרים, ולתמותה מזיהומים בקשישים. וכל זה בימי שגרה, ללא מגיפות.

האם יתכן, אם כן, שחלילה בידודי הקורונה כעת, מתוך רצון אמיתי להגן על הקשישים, עלולים פרדוקסאלית דווקא להחלישם? האם לא ראוי היה יותר כחברה שנשקיע זה מכבר את מירב המשאבים בהעברת חוק סיעוד ממלכתי המבטיח חיים בכבוד לקשישים כדרך ליצירת חוסן חברתי, בדיוק הפוך מהבידוד שנכפה על ידי הקורונה כעת?

בל נטעה. בידוד חברתי (social distancing) חשוב מאין כמותו להשטחת עקומת ההדבקה בנגיף. כדי להבין זאת, היזכרו בבקשה בימי משבר הסב-פריים של 2008. בנקים גדולים קרסו בין לילה רק בגלל שכולם רצו את כספם בבת אחת. אין אנו רוצים שדבר שכזה יקרה חלילה במערכת הבריאות. הטבע כמערכת אקולוגית עצמאית, ומערכות החיים המלאכותיות שבנינו אנו, בנויים על מידתיות – על תור הדרגתי, ולא על התנפלות. על איזונים והיזונים. לכן, האם בידוד "מלא מלא" הוא הפתרון?

"אנחנו יכולים לסלוח בנקל לילד שפוחד מן החושך. הטרגדיה האמיתית בחיים מתרחשת כאשר אדם מבוגר פוחד מן האור".  –אפלטון

עיקר הדיון הרפואי בקורונה נסוב עד עתה סביב סוגית ה Illness (חולי). בהתאם, הנחיות הממשלה לבידוד "מלא מלא" שיתקו באחת את כל תחום ה wellness (רווחה), כולל מכוני כושר, מגרשי ספורט באוויר הפתוח, מופעי תרבות, בתי קפה, ואפילו טיפולי רפואה משלימה – ולעזאזל הסטרס וכאבי הגב – העיקר שלא נידבק ונדביק. הפחד מההדבקה, הדביק את כולם בפחד. מעמד הר קורונה המתרחש מדי יום, כל היום, בטלוויזיה גורם לכולם ל"רואין את הנשמע ושומעין את הנראה". וכך, למרות שסימבוליתIllness  מתחיל ב "I" (אני) ו Wellness מתחיל ב "We" (אנחנו), אנו נדרשים לשכון בדד. לבד. בבידוד. ולפחד – ממשטחים, ממגע בפנים, מחיבוק אוהב, וממה לא.

אבל, לפחות תחום מדעי אחד מציע אפשרות הפוכה למחיר הכבד של הפחד.

פסיכונוירואימונולוגיה ( Psychoneuroimmunologyאו בקיצור ( PNI הוא תחום מדעי פורה המשלב בין ארבע מערכות ביולוגיות חשובות ולכאורה נפרדות – מערכת העצבים, מערכת החיסון, המערכת ההורמונלית, והנפש – לכלל מערכת תזמורתית אחת. תחילתו במחקר פורץ דרך בו הצליחו לדכא את מערכת החיסון של חולדות באמצעות גירוי מותנה של חוש הטעם. עשור מאוחר יותר הוכח כי מערכת החיסון והמערכת העצבית חולקות תווים (נוירוטרנסמיטורים) משותפים. מאות מחקרים מאז הדגימו שהמצב הרגשי של חיות ובני אדם משפיע באופן ישיר על מערכת החיסון שלהם. ומצב רגשי בהקשר למגיפה, אינו אלא שם נרדף לסטרס (דחק, עקה).

בספר "הפסיכולוגיה של פנדמיה" (2019) מתוארים מחקרים רבים המדגימים כיצד סטרס נפשי בכלל, ופחד מפנדמיה ובידוד בפרט, עלולים לגורם להחלשת מערכת החיסון, לתגובה חלשה יותר לחיסונים, ולשיעור הדבקה יותר גבוה לנגיפים. זאת ועוד, במהלך העשור האחרון הוכח כיצד תסמינים גופניים כולל חום, יכולים להיות מתווכים נפשית – תופעה המכונה sickness behavior.

לא הכל אבוד! יש מה לעשות – כולל בבידוד. מחקרים מראים כיצד פעילות גופנית משפרת את הרכב ותפקוד מערכת החיסון, מפחיתה דלקת, ומגבירה את תנגודת הגוף לזיהומים נרכשים, כולל נגיפיים. מיינדפולנס (MBSR- Mindfulness Stress Based Reductions, קשיבות בעברית), התרגול של מתן תשומת לב מלאה, נוכחת ובלתי שיפוטית לכל רגע, הוכחה במחקרים רבים כמקטינה סטרס, וכמשפרת חיסוניות ותגובה לחיסונים, כבר כעבור כשמונה שבועות. תכנית אחרת 3RP) Relaxation Response Resiliency Program) הוכחה באלפי מטופלים כמקטינה בעשרות אחוזים צריכת שירותי בריאות, כולל פניות לחדר מיון ואשפוזים. המסר לציבור חייב להיות שונה – בידוד (Social Distancing) שמקורו בפחד, חייב להיות מוחלף בבידוד – שמעצים חיסוניות.

"האמיתי אינו יכול למות. הלא אמיתי מעולם לא חי." – ניסארגדאטה מהאראג'

עלינו לרוקן את כוס תבהלת הפחד, ולמלאה בתקוה. רק כך נאפשר לציבור לשוב לראות ולשמוע את המציאות כפי שהיא. מורכבת. מאתגרת. אבל גם מאפשרת ומעצימה. בריאות האוכלוסייה תלויה לא רק בבידוד ובתרופות אנטי-ויראליות. היא תלויה לא פחות בחוסן שלנו כפרטים וכחברה.