על מה אנשים מתחרטים טרם מותם

על מה אנשים מתחרטים טרם מותם?

אחות אוסטרלית שטיפלה באנשים חולים על ערש דווי, תיעדה את דבריהם האחרונים וגילתה שרובם מתחרטים על אותם דברים: עבדנו יותר מדי, שמחנו מעט מדי ולא הלכנו עם הלב שלנו. על מה אתם הייתם מתחרטים אילו זה היה יום מותכם?

בימים אלו מלאו כ 133 שנים להולדתו של אלברט איינשטיין. כולם יודעים שאיינשטיין היקר היה גאון במתמטיקה ובפיסיקה, ורבים לא פחות זוכרים וודאי את היותו פציפיסט בעל עקרונות ברזל שחתר לממשלה כלל עולמית. אבל, מה שרבים אולי לא יודעים זה את אימרות הכנף של איינשטיין על החיים. שלוש מאימרותיו החביבות עלי מאד בהקשר זה הן:

• "מעטים הם אלו שראו במו עיניהם והרגישו בלבבם."
• "אני אוהב לטייל, אבל שונא להגיע."
• "העיקר בחיים – לא לתת לחוקים מתים להרוג רגש בריא."

נזכרתי באיינשטיין כשקראתי לאחרונה באינטרנט, בפייסבוק, ובעצם היכן לא על עבודתה של ברוני וור, אחות אוסטרלית שמטפלת בחולים סופניים בשבועות האחרונים של חייהם. במסגרת עבודתה וור ניהלה שיחות רבות עם אנשים על ערש דווי, והחליטה לתעד את דבריהם האחרונים בבלוג Inspiration and Chai. לאחר שראתה את הפופולריות הגדולה של הבלוג, היא אף הוציאה ספר בנושא בשם The Top Five Regrets of the Dying.

לדברי וור, על סף מותם אנשים מצליחים להתבונן אחורה על חייהם בצלילות רבה, וכולנו יכולים ללמוד הרבה מהתובנות שלהם. היא שאלה רבים מהם על מה הם מתחרטים או מה היו עושים אחרת לו הייתה ניתנת להם ההזדמנות, והופתעה לגלות שאותם נושאים עלו שוב ושוב. אף אחד לדוגמא, לא אמר "אוף, חבל שלא עבדתי יותר!".

הנה חמש החרטות הנפוצות ביותר:

1. הלוואי והיה לי את האומץ להיות נאמן לעצמי, ולא לציפיות של אחרים ממני.

"זו החרטה הנפוצה ביותר. כשאנשים מבינים שחייהם עומדים להסתיים ומתבוננים אחורה בבהירות, קל להם לראות כמה חלומות הם לא מימשו. רובם לא חתרו להגשים אפילו חצי מהחלומות שלהם, ונאלצים למות כשהם מבינים שהסיבה היא ההחלטות שקיבלו או לא קיבלו. לא רבים מבינים איזה חופש נותנת לנו הבריאות, וכשהם מבינים זה כבר מאוחר מדי".

2. הלוואי ולא הייתי עובד כל כך קשה.

"האמירה הזו הגיעה מכל אחד מהגברים בהם טיפלתי. הם פספסו את הנעורים של הילדים שלהם ואת זמן האיכות עם בת הזוג, והתחרטו שבזבזו כל כך הרבה מחייהם על פרנסה וקריירה. היו גם נשים שהתחרטו על כך, אבל רוב הנשים בהן טיפלתי לא היו המפרנסות העיקריות בבית".

3. הלוואי והיה לי את האומץ לבטא את הרגשות שלי.

"אנשים רבים הדחיקו את הרגשות שלהם בשביל לחיות בשלום עם אחרים. כתוצאה מכך, הם נאלצו להתפשר על חיים בינוניים ולא זכו להיות כל מה שהם יכלו להיות. הרבה מהם חלו כתוצאה מהמרירות והטינה שהם פיתחו בשל כך".

4. הלוואי והייתי נשאר בקשר עם החברים שלי.

"רבים מהם לא הבינו את היתרונות של שמירה על קשר עם חברים ותיקים עד לשבועות האחרונים של חייהם, ואז לא תמיד יכלו לחדש את הקשרים הללו. הם היו כל כך מרוכזים בחייהם שלהם, עד שהם נתנו לחברויות ישנות וחזקות להתאדות לאורך השנים. כולם מתגעגעים לחברים שלהם כשהם עומדים למות".

5. הלוואי והייתי נותן לעצמי להיות מאושר יותר.

"הופתעתי ממספר האנשים שציינו את החרטה הזו. הרבה מהם לא הבינו עד מותם שאושר הוא בחירה. הם היו תקועים בהרגלים ישנים ופחדו משינוי, וזה גרם להם להעמיד פנים בפני הסביבה ובפני עצמם שהם היו מסופקים, כשלמעשה בתוך תוכם הם רצו לצחוק מהלב ולהכניס לחייהם קצת רוח שטות. הדבר הזה השפיע על מצבם הנפשי, וגם הבריאותי".

ועל כל אלו אמר איינשטיין: "היכולת לחוש כי מאחורי כל דבר שאפשר לחוות נמצא משהו שמוחנו אינו מסוגל לתפוס, משהו שיופיו ושגיבותו מגיעים אלינו רק בעקיפין ובהשתקפויות רפות, זוהי דתיות. במובן הזה, ורק במובן הזה, אני דתי."

מה החרטות הכי גדולות שלכם? מה אתם רוצים לעשות אחרת, לפני שיהיה מאוחר מדי?