דר עופר כספי מומחה לרפואה פנימית ומשלימה
הגישה האינטגרטיבית לבעיות בריאותיות הקשורות בגיל המעבר
מה לא נאמר עוד על הפרעות הקשורות בגיל המעבר? נדמה שהכל. ובכל זאת, בדומה לתסמונות אחרות כמו פיברומיאלגיה ו"מחלת היאפים"/תסמונת העייפות הכרונית (שתי תסמונות בעלות מהלך כרוני המתאפיינות בכאב ובעייפות ושעל אף מחקר ענף בנושא קיומן האמיתי מוטל עדיין בספק ע"י כמה מבכירי הרופאים בעולם) השאלה האמיתית איננה ממש האם המדובר בהפרעות אמיתיות אם לאו (עובדה היא שאנשים סובלים סבל רב בגללן), אלא דווקא כיצד מגדירים בריאות ומה גורם לנו לחלות.
בשנים האחרונות הולך ומתברר כי הפסיכולוגיה (הנפש) והפיסיולוגיה (הגוף) קשורים בהדיקות זה בזה מבחינת עיצוב המציאות אותה אנו חווים. בתמצית, הציפיות שלנו מעצבות את התחושות שלנו. כך למשל, אם ניתן לאדם תרופה (ולאו דווקא אינבו) ונאמר לו שהיא תגרום לתחושה כזו או אחרת בגוף (לדוגמא, כאב או הפגת כאב), קיים סכוי גבוה מאד שהאדם יחווה את אותה התופעה ממש שהוצעה לו. בהתאם, יש הטוענים שמקור התלונות הבריאותיות הקשורות בגיל המעבר הינו נלמד. קרי, אנשים לומדים לצפות שעם הגעתם לגיל כזה או אחר הם יחוו הרגשות גופניות מסוימות הנתפסות בעיניהם כפתולוגיות ולכן ישצורך לטפל בהן.
האמנם המדובר בפתולוגיה שיש להילחם בה? האם יש מחיר למלחמה זו, או שמא המדובר שוב במודל החיים המערבי ה"פנטאסטי" והכל-כך מוכר: יש בעיה? אין בעיה! הבה ונמציא לה פתרון בצורת תרופות האנטי או הנגד (לדוגמא, אנטיביוטיקה, נגד דיכאון, נגד לחץ-דם, ולאחרונה כמובן התחום השנוי מאד במחלוקת של רפואת האנטי-אייג'ינג/ נגד-זיקנה). היתכן שתופעות גיל המעבר אינן פתולוגיות, אלא חלק ממחזור החיים?
קחו למשל את תופעת גלי החום הקשורה בבלות. אין עוררין על-כך שנשים רבות חוות תסמינים לא נעימים ולעיתים אף קשים של גלי חום. אבל, אם אכן המדובר בקשר סיבתי ברור וחד-חד ערכי בין רמות ההורמונים והופעת התסמינים, מדוע במקומות אחרים בעולם, כמו יפן למשל, שכיחות וחומרת גלי החום פחותה בהרבה מזו שבמערב? היו שתלו זאת במזון, ובמיוחד בכמות הסויה הנצרכת השונה כל-כך בין הדיאטה היפנית והמערבית. אלא, שרוב המחקרים המדעיים והמבוקרים היטב שנעשו בשנים האחרונות נכשלו בלהדגים כי תוספת סויה (המכילה איזופלבנואידים שהם אסטרוגנים טבעיים ממקור צמחי) לתזונה היומיומית אכן משנה בהרבה את חומרת התסמינים. זאת ועוד, בדומה למחקרים הקליניים הגדולים שפורסמו בשנים האחרונות שהראו כי תחליפים הורמונליים הניתנים סביב גיל הבלות למניעה של מחלות עלולים חלילה לגרום דווקא לעליה בשכיחותן, כך גם אין הוכחה חד-משמעית שהאסטרוגנים ממקור טבעי בטוחים יותר מאלו הסינטטיים. כך למשל מחקר שבדק תוספת של 150 מ"ג ביום במשך חמש שנים של תמצית איזופלבנואידית ממקור סויה טבעית הראה מימצאים מדאיגים ביחס לתקינות רירית הרחם בחלק מן הנשים. טבעי, זאת יש לזכור, אין משמעו בטוח בהכרח.
אז מה כן? מה הדרך הנכונה לסייע לאנשים (נשים וגברים) החווים תסמינים גופניים ונפשיים בהקשר (ולאו דווקא בגלל…) גיל המעבר? הגישה האינטגרטיבית כוללת מספר אפשרויות, כולן אגב מדגישות את הצורך בהתייחסות כוללנית של גוף ונפש ושיפור אורחות חיים (תזונה, פעילות גופנית, עבודה על סטרסס) בצד האפשרות של התערבות טיפולית במידת הצורך. כך למשל, אין לפסול מתן אסטרוגן, ממקור צמחי או סינטטי, במינון נמוך ולתקופה מוגבלת למי שחווה התקפים קשים של גלי חום. אבל גם הרפואה הסינית, לדוגמא, מטפלת היטב בתסמינים אלו. בצד צמחים בהם ניתן להשתמש לטיפול בבעיות גיל המעבר (כמו למשל, קוהוש שחור או תילתן אדום) משווקים בארץ כיום תוספים וצמחים נוספים לגיל המעבר למרות שידוע ממחקרים מדעיים מבוקרים היטב שאין להם אפקט משמעותי על תסמיני המעבר (לדוגמא, ג'ינסנג ושמן נר-הלילה). מעטים המחקרים שבדקו את האפקט של שילובי צמחים ותוספים כפי שהנטורפתים או המרפאים הסיניים נוהגים. לפיכך מומלץ בכל מקרה לגופו, להתייעץ עם מומחה ברפואה אינטגרטיבית על מנת שיתאים לכם תכנית טיפול אישית ע"פ המאפיינים הביולוגיים של המצב ועל פי העדפותיכם.
הנה כי כן. ממצב בו ניגשנו אל גיל המעבר או אל הזיקנה כאל בעיה של חסר הורמונלי שחובה לתקנו (ומכאן המינוח "טיפול הורמונלי חלופי", HRT), הרפואה, הן הקונבנציונאלית והן האלטרנטיבית, עוברת בהדרגה להכרה כי אין המדובר בחסר שיש לתקנו, אלא באירועים טבעיים לחלוטין של מחזור החיים. טוב יעשה אם תופסק הטעיית הציבור כאילו תיקון חסרים הורמונליים על ידי מתן תוספים, ויטמינים ונוגדי חימצון עוצרים את התהליכים הטבעיים הללו או משפרים במשהו את איכות החיים. עצתי – רוצים לשפר את איכות חייכם? השקיעו את מיטב כספכם בשיפור אורחות החיים ובהעצמה עצמית ולא בהליכה שולל אחר מקסמי שווא.