אוף! אי אפשר כבר להאמין לאף אחד

אוף! אי אפשר כבר להאמין לאף אחד

סוד ידוע לכל הוא כי הקשרים בין תעשיית התרופות לבין עולם המחקר הרפואי מועד לפורענות. אבל מתברר שגם הרופאים והחוקרים בעולם האקדמיה אינם בהכרח צדיקים. הנה רק מקצת ממה שנגלה לעין ב 2012 בתחום זה. אוי לנו הבושה!

בניגוד לקידמה של המאה ה-21 בה בעזרת הטוויטר ניתן לציץ איזה 140 תוים שרוצים, או הפייסבוק שם ניתן להעלות איזה סטטוס שרוצים, עולם האקדמיה נשלט עדיין על ידי מנגנון "צנזורה" עתיק ושמרני הנקרא "הערכת עמיתים" (peer review). המדובר במנגנון שמטרתו טובה, אך יישומו בעייתי. מטרתו להבטיח כי התכנים המפורסמים בכתבי העת האקדמים, והמדובר בעשרות אלפי מאמרים וכתבי עת בשנה, יהיו מדויקים ונאותים. אמינים וישרים. תקפים ומשמעותיים.

אוי ואבוי אם היה אחרת. אחרי הכל, המדובר בחקר האמת, לא? ולטעות יש מחיר.

לפיכך, ובכדי לצמצם את מרווח הטעות, כל מאמר המוגש לפירסום מדעי עובר הערכה אצל מספר סוקרים עמיתים ובלתי תלויים, המדרגים את המאמר הן מבחינת תקפותו המדעית והן מבחינת התאמתו לפרסום. העמיתים, בדרך כלל מומחים בתחום התוכן של המאמר, מעירים הערות, מציעים הצעות לשיפור ובעיקר חורצים גורלות. לשבט או לחסד. לפירסום או לגניזה. לפרופסורה או לפרישה.

וכאן גם בדיוק המלכודת. כדי שהערכת העמיתים תהיה חופשיה מהטיה (bias) על הסוקרים להיות בלתי תלויים וחפים מאינטרסים. לכן על כל סוקר להצהיר במפורש על כל ניגוד עיניינים אפשרי שהוא. הכל טוב ויפה, אבל סוד ידוע לכל הוא שבמדע, כמו בכל תחום אחר, יש דעות מקובלות ודעות שאינן מקובלות. לכן, כשגלילאו אמר "ואף על פי נוע תנוע" לא היה מי שישמע אותו. זאת ועוד – האגדה מספרת כי גליליאו עשה הסכם עם הכנסיה: "אני לא אומר לכם את האמת, ואתם לא תשרפו אותי…".

אלא שמתברר ש"צדיקים" כגליליאו אין בשפע. נהפוך הוא. לאחרונה השפע הופך שלא במתכוון לפשע. יש כל כך הרבה מאמרים המוגשים לסקירת עמיתים וכל כך מעט עמיתים היכולים לסקור, וכל כך הרבה תחרות על פרסום מאמרים חשובים בכתבי העת המובילים, שהפירצה קוראת לגנב.

לאחרונה דיווחו "גרדיאן" הבריטי והאתר דוקטורס אונלי הישראלי כי "מחקר שהקיף 2,047 מאמרים מדעיים בתחומי הרפואה והביו-רפואה ושפורסם בכתב העת החשוב PNAS העלה כי יותר משני שלישים מהם הוחזרו בסופו של דבר למחברים ופרסומם נפסל מאחר שנתגלו בהם זיופים והתנהלות מדעית-מחקרית לא ראויה, ולא רק טעויות עובדתיות. מהמחקר עולה עוד כי מאז 1975 גדל פי עשרה מספר המאמרים המדעיים שנפסלו. 67.4% מהמאמרים הפסולים הוחזרו למחברים עקב התנהלות מדעית לא ראויה, ורק 21.3% עקב טעויות עובדתיות שנתגלו בהם. שיעור המאמרים שקיים לגביהם חשד לזיופי נתונים או שנמצאו בהם זיופים בפועל היה 43.3%, שיעור הפרסומים הכפולים הגיע ל-14.2% ושיעור הפלגיאטים ל-9.8%. ב-1976 לדוגמה, מתוך יותר מ-309,800 מאמרים, נפסלו עקב זיופים ותקלות רק 3 מאמרים, ואילו ב-2007, מתוך 867,700 מאמרים, נפסלו והוחזרו למחברים עקב התנהלות מדעית לא ראויה 83 מאמרים".

אלא שזה עוד לא הכל. שיא החוצפה כך נדמה נשבר דווקא על ידי מישהו שאינו מתחום הרפואה. כתב העת היוקרתי Chronicle of Higher Education מדווח כי לאחרונה התגלו מספר מקרים שבהם מחברי המאמרים שהוגשו לפירסום בכתבי עת אקדמיים המליצו על סוקרים חיצוניים בלתי תלויים ש… כלל לא היו קיימים. השיטה בכל המקרים היתה זהה – עם הגשת המאמר לפירסום הומלצו על ידי המחברים כנהוג שמות סוקרים חיצוניים פוטנציאלים, אלא שהפעם שלא כמקובל הוצעו שמות פיקטיבים עם כתובת מייל פיקטיביות (אברהםאבינו@ג'ימייל, לדוגמא) שהובילו למעשה אל… המחברים עצמם. מכאן קצרה היריעה עד שהנחתום הילל את עיסתו ולא "סתם" העיד עליה.

ואם לא די בכך, הרי שסוד גלוי נוסף בתעשית המאמרים המדעיים הרפואיים הוא ההטיה בפירסום לטובת חברות התרופות. על פי חלק מהמחקרים יש סיכוי של פי ארבעה ויותרשמאמר המדווח על מחקר במימון אחת מחברות התרופות יראה אור ויציג תוצאות חיוביות בהשוואה למחקר עצמאי.  והרופאים יודעים זאת. במאמר חכם שפורסם לאחרונה בכתב העת היוקרתי New England Journal of Medicine ביקשו החוקרים מכ500 רופאים מומחים לאמץ או לדחות את התוצאות של שלוש תרופות חדשות היפותטיות כשבכל פעם שונה הדיווח על הגורם המממן. מתברר שהרופאים האמינו הכי פחות לתוצאות של הניסוי שהיה במימון חברות התרופות.

אז למי נאמין אנו?