אמאל'ה… הפסנתרן עם ידי הרוצח

אמא'לה… הפסנתרן בעל ידי הרוצח

מזל טוב! סגן נשיא ארה"ב לשעבר דיק צ'ייני קיבל לב חדש. האם יכול להיות שעם הלב החדש יבואו גם רגשות חדשים? אולי העדפות חדשות למזון ולשתיה? ואולי אישיות חדשה? הקשר שבין איברים מושתלים ואישיות – לא מה שחשבתם.

משחר האנושות יוחסו לאיברי הגוף השונים תכונות אישיות ולא רק תפקידים ביולוגיים. די לצפות בקוסם מארץ עוץ בשביל להבין את הענין לעומקו. בדרכה אל הקוסם פוגשת דורותי בדחליל העשוי כולו קש שמשאלתו היא לקבל מוח, באיש הפח שמשאלתו היא לקבל לב, ובאריה הפחדן שרוצה לקבל אומץ לב. בהיעדר מחלקת השתלות מודרנית, הם מצטרפים אל דורותי בתקווה כי הקוסם מארץ עוץ יוכל למלא את משאלותיהם. אבל, כמו במערכון של הגשש, הם מגלים ש"המפתחות בפנים" ועוברים שינוי אישיותי גם בלי לקבל לב חדש. הידד!

אלא שמתחת ל"עשן" האגדות מסתתרת "אש" תרבותית. קדמונינו אכלו איברים (איחס…) בתקוה לרכוש את סגולותיהם (במיוחד אם הדבר היה קשור בכח הגברא). ברפואה היוונית העתיקה נולד המונח מרה שחורה כביטוי למלנכוליה, בשעה שבכיפה שלטה תיאורית ארבע הליחות כהסבר לרגשות ולאישיות. ואילו ברפואה הסינית, לכל אחד מהאיברים המטאפוריים המיוצגים בתיאורית חמשת האלמנטים רגש או תכונת אישיות משלו. "משכנו" של הפחד בכליות, של הכעס בכבד, של השמחה בלב, של הדאגה בטחול, ושל הצער בריאה. אם כי כאן המקום להדגיש שוב כי ברפואה הסינית כשאומרים כבד אין באמת הכוונה לאותו איבר מערבי – הכבד, הממוקם בבטן הימנית העליונה, אלא כאמור למטאפורה.

גם ביהדות, האל הטוב והמיטיב פועל כבוחן כליות ולב, ובכל הלשונות קיימות מטבעות לשון המייחסות ללב תכונות אישיות – אומץ לב, רחשי לב, סוגר (או פותח) את ליבו, שרירות לב, ישר לב וכו' וכו' וכו'. בקיצור – האמנם? האמנם מיקום הרגש ותכונות האופי הייחודיות לכל אחד מאיתנו הינו באיברים הגוף השונים, כפי שהתפתו לחשוב אבותינו בעבר עוד טרם שמדעי המוח התבסס כמקצוע מדעי מוביל, או שמא הכל דטרמינסטי – אמור לי מה מצב הכימיקלים במוחך ואומר לך על מה אתה חושב וכיצד אתה מרגיש כל רגע נתון?

בשבועות האחרונים עבר דיק צ'ייני, סגן נשיא ארה"ב לשעבר, השתלת לב. אלא שבשל אישיותו הקשיחה משהו של סגן הנשיא לשעבר, לאיחולי המזל טוב המסורתיים והראויים לקבלת משאבת החיים החדשה הצטרף ענין מחודש בשאלה מעניינת וותיקה אחרת – לא האם הלב החדש יעבוד, אלא האם דיק היקר שלנו ישנה את עורו. היהפוך נמר חברבורתיו?

נדמה שהכל התחיל בסרט (אילם אגב, ומי שלא הלך עדיין לראות את ה"ארטיסט" – שירוץ!) מתחילת המאה ה-20 שהציג פנטזיה דרמטית-קומית לפיה פסנתרן מחונן ועדין נפש נפגע בתאונה מצערת בה נכרתו ידיו. כתוצאה מכך הוא עובר השתלת ידיים, אלא ש"הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו". רוצה הגורל והוא מקבל את זוג ידיו של לא אחר מאשר רוצח סידרתי ובעקבות כך הוא הופך ל… נו טוב. נעזוב את זה. הבנתם, נכון?

זה הכל נשמע כמו מדע בדיוני, אלא, שאז הגיחה לתודעה הציבורית אשה בשם CLAIRE SYLVIA, שסבלה ממחלת לב קשה שהצריכה השתלה. ואמנם, ב 1988 היא עברה השתלת לב מתורם צעיר בן 18 במותו שנהרג בתאונת אופנוע. את חוויותיה לאחר ההשתלה המתרכזות בשינוי אישיותיה ורכישת תכונות חדשות ובכללם שינויי העדפות בתחום הקולינרי (למשל, בדומה לאופנוען שנהרג היא פתאום החלה לאהוב אלכוהול) היא תיארה בספר מרתק A Change of Heart. האמנם צירוף מקרים, או שמא באמת עם הלב משתנה גם הנשמה?

בתחילת שנות ה-90 התפרסמה עבודה מחקרית קלינית שניסתה לבדוק את הסוגיה הזו, ושהראתה שבאחוזים בודדים מהאנשים שעברו השתלת לב באוסטריה היו שינויי אישיות בכיוון הדומה לזה של מאפייני האישיות וההעדפות של המת ממנו נלקח הלב להשתלה.  בהמשך, פורסמה סקירה נוספת, הפעם מארה"ב, על 70 מושתלי לב שהראתה שהתופעה לא נדירה כל עיקר – בסרטון הקצר שלהלן תוכלו ללמוד עוד על התופעה.

אז כיצד ניתן להסביר את התופעה? ראשית, היה זה איינשטיין שאמר כי אקראיות היא דרכו של האלוהים להישאר אנונימי. יתכן ובאמת מדובר כאן בלא יותר מאשר צירוף מקרים אקראי ושאנו בני התמותה, בנסיונינו להבין את האל, מייחסים לצירוף אקראי זה משמעות של כוונה. ואכן, אין כל הוכחה סטטיסטית או אחרת כי קיימת קורלציה ברורה בין השתלות איברים שונים (לא רק לב) ותכונות אישיות נרכשות חדשות הדומות לאלו של התורם – לא בתרומות מן החי ולא בתרומות מן המת, לא כשהתורם והנתרם הכירו זה את זה, ולא כשהם היו זרים.

שנית, יתכן ואכן לעיתים יש שינוי אמיתי ומשמעותי בפילוסופית החיים של מי שעבר אירוע דרמטי כמו השתלה. שינוי שכזה בד"כ מתאפיין בלקיחת החיים יותר בקלות, בלדעת מה חשוב ומה לא, בלהתרגז פחות על מה שאין או לא הולך ובלהביע תודה יותר על מה שיש ועל זה שהשמש בכלל זורחת. שינויים אישיותיים שכאלו אם כן אינם תולדה של תכונות האיבר המושתל או התורם, אלא של הגורל הטוב על כך שהחיינו וקיימנו והיגיענו לזמן הזה.

עוד יתכן, כי השינויים האישיותיים משניים לתופעות לוואי של התרופות נגד דחיה שהמותשל נוטל. כך למשל הם השינויים בטעמים ובתיאבון המופיעים פעמים רבות אצל מי שנוטל סטרואידים לאורך זמן.

אבל, דומה כי המצדדים בקיומם של שינויי אישיות לאחר השתלות לב מבקשים להפנות את תשומת ליבנו למשהו גדול בהרבה – לקולקטיב משותף של מודעות הנמצא במרחב הבין אישי. הם טוענים כי קיימת תופעה של זכרון תאי, לפיה סיפור חיינו נצרב כמו בתקליטור בכל תא ותא בגוף ולכן בדומה להדבקה נגיפית עובר עימנו ממאכסן למאכסן.

אם זה נכון, אינני רוצה ידיים של פסנתרן או של רוצח. אני רוצה את הכשרון של מסי…

ד"ר עופר כספי, אפריל 2012