דר עופר כספי מומחה לרפואה פנימית ומשלימה
ועכשיו, כשהחופש נגמר…
אז זהו. החגים מאחורינו. גם החופש הגדול. תם השרב הגדול ואנו צריכים לחזור לעבודה, לאחר כמעט שלושה חודשים של קיץ ו"אחרי החגים”. תיאוריות מודרניות העוסקות בעומס ובשחיקה בעבודה מלמדות שעבודת יתר המתבטאת בין השאר בעבודה רציפה ללא חופשה או הפסקה ראויה עלולה להביא למחלות כמו יתר לחץ דם, תשישות כרונית, הפרעות בשינה, ועוד. מנוחה בסוף יום עבודה, בסוף השבוע או בסוף השנה מאפשרת התאוששות נפשית וגופנית. האם היינו זקוקים לעוד הוכחה שהיהדות חכמה?
למעשה קיימים ארבעה סוגי מנוחה והתאוששויות
- התאוששות מידית: זוהי ההתאוששות המתרחשת תוך דקות לאחר עבודה מאומצת (לדוגמה, נפילת המתח לאחר ישיבה חשובה, או מנוחה פיזית לאחר מאמץ גופני)
- התאוששות קצרה: מתרחשת בין 10 דקות לכשעה לאחר ביצוע משימה תובענית
- התאוששות מאוחרת: מתרחשת החל משעה לאחר ביצוע המשימה ועד יומיים אחריה
- התאוששות ארוכה: מתרחשת יומיים או יותר לאחר השלמת המשימה או העבודה.
חופשה, כמו חופשת הקיץ או חודש החגים, שייכת לקטגוריה של התאוששות ארוכה והיא למעשה מייצגת שני תהליכים מקבילים. התהליך הראשון – פסיבי. מעצם העובדה שאיננו הולכים לעבודה ושהשגרה היומית נשברת, כבר יש פוטנציאל רווח פסיכולוגי ופיזיולוגי גדול. התהליך השני – אקטיבי. כלומר מה אנו עושים במקום ללכת לעבודה: חופשת דיג או בטן-גב? שיפוץ הבית או השתלמות מקצועית? בבית או באי אקזוטי? באוהל או בחופשת הכל כלול?
אבל, האם ישנן עדויות מדעיות שלחופשה אכן תועלת בריאותית כלשהי, מעבר לערכה הסוציולוגי? סיכום של הספרות הרפואית התעסוקתית שפורסם לאחרונה מצא כי עיקר התועלת הבריאותית של חופשה טמון בהיבט הגופני – כלומר, סימפטומים שונים ותשישות, ופחות בהביט הנפשי – לדוגמה, שביעות רצון כללית מהחיים. הגיוני, לא? שהרי בואו נהיה ראליים: מי שצרותיו עמו כל ימיו ולילותיו רק לוקח פסק זמן…
ומה לגבי פרק הזמן שבו עלינו לשהות בחופשה כדי להשיג אפקט כלשהו, או פרק הזמן עד שאפקט החופשה נעלם ומצבנו הגופני והנפשי חוזר לקדמותו? ובכן, כאן התשובות סבוכות בהרבה. מתברר שאם זמן החופשה נוצל בשביל לקטר על הבוס, החופשה לא משיגה את יעדיה הבריאותיים. לעומת זאת, חופשה המשופעת בחוויות חיוביות טוענת את מצברנו. זו גם בדיוק הסיבה מדוע קשה לנו כל כך לשוב לעבודה בימים הראשונים שלאחר חופשה טובה.
אבל אל דאגה. מאחר ולא נעשו מחקרים העוקבים אחר השינויים היומיומיים במצב הרוח ובמצב הבריאות הגופני, קשה להגדיר נקודת זמן אחת שלאחריה אפקט החופשה נעלם. רוב החוקרים מניחים שזה קורה בתוך כשבועיים ממועד החזרה לשגרה. אז, נותרים בעיקר הזיכרונות והספירה לאחור עד לחופשה הבאה.