מוכנים? למקומות… היכון… החלם!

מוכנים? למקומות… היכון… החלם!

ההרגשה מוכרת. יש לנו תור לרופא או לבדיקה שעלינו לעבור והדופק עולה השמיימה מרוב התרגשות. המתח, פן ימצאו משהו שאינו תקין נותן את אותותיו. עכשיו גם לחץ הדם מעט גבוה (תופעה כה שכיחה ברפואה, עד כי זכתה לכינוי תסמונת החלוק הלבן) והבטן מתחילה להתהפך. אבל מה עושים? שני מחקרים חדשים, במצבי קיצון של מתח וחרדה – ניתוחים להסרת גידולים סרטניים, מצטרפים לשורה ארוכה של מחקרים אחרים, המצביעים בבירור על מה שכבר נחשב סוד גלוי: יש דרך להתכונן ולהתגונן מפני הסטרס שקשור בבדיקות ובטיפולים רפואיים. ולא סתם דרך – דרך עם תוצאות מוכחות. גם בגברים וגם בנשים. להתקלח, להגיע בזמן, לחנות במקום חניה מוסדר ולהביא טופס 17 ביד כך מתברר, לא מספיק. לעשות היפנוזה ולתרגל הרפיה לפני הניתוח  או הבדיקה הרפואית (צינטור, קולונוסקופיה, בדיקת CT) – שוה גם שוה.

ההיחשפות למחלה ולפרוצדורות הרפואיות הנלוות אליה תובעת מכולנו התמודדות פיזית, נפשית, רוחנית וכלכלית לא קלה. מעבר להתמודדות עם הכאב ותופעות הלוואי האחרות שמלוות לרוב את הטיפולים הרפואיים, נחשפים החולים פעמים רבות גם לחוויה של אבדן – אבדן שליטה, פחד מהבלתי נודע, ואי-ודאות. במקרים קשים כמו ניתוח וסרטן,  בהם נכרת חלק מהגוף מתלווה גם פחד מפני פגיעה בדימוי הגוף (מיניות ושד לדוגמא), או פחד מפני הפרעה קשה בהרגלי החיים (שליטה ביציאות במקרה של גידולי המעי הגס או הערמונית). החולים, ובני משפחותיהם, מיטלטלים בין התקוה לריפוי המחלה לבין יאוש וחרדה מפני הלא נודע. אם נוסיף לזה גם את ההיבטים הכלכליים (פגיעה בכושר ההשתכרות), החברתיים (שינוי בתדמית), והמשפחתיים (מעבר ממצב של תומך למצב של נתמך), לא פלא שהחולים חווים דחק (סטרס) עצום.

במשך ארבעת העשורים האחרונים התפתח מאד המחקר הרפואי העוסק בקשר שבין דחק נפשי לבין התפתחות ומהלך מחלות גופניות. תחום המחקר הזה קשור לא רק בהיבט הפסיכוסומאטי של מחלות (אולקוס או אישיות מסוג A, לדוגמא), אלא גם ובעיקר בממשק שבין המערכת החיסונית, מערכת העצבים, המערכת האנדוקרינית והנפש.  נמצא שלגלוקוקורטיקואידים, לקטכולאמינים ולאופיאטים, המופרשים כולם בתגובה לדחק, השפעה מדכאת על פעילות מערכת החיסון התאית. בסרטן נמצא, כי התנגדות הגוף להתפתחות גרורות מדוכאת אף היא כתוצאה מרמות גבוהות של הורמונים אלו. זאת ועוד, מאחר והניתוח בסרטן מלווה בדרך כלל בסטרס עצום קיים חשש מפיזור גרורתי מיקרוסקופי הנובע לא מהתעסקות פיסית בגידול עצמו, אלא מחולשה זמנית של מערכת החיסון הנובעת כאמור מהדחק.

אז מה ניתן לעשות?

במחקר שפורסם לאחרונה נבדקה ההשפעה של טיפול בדחק על תפקוד מערכת החיסון בקבוצה של כ160 גברים בארה"ב שעמדו בפני ניתוח לסרטן הערמונית. החולים חולקו באופן אקראי לשלוש קבוצות – כאלו שקיבלו שני מפגשים לפני הניתוח שעסקו בהקטנת הדחק (stress management), כאלו שקיבלו שני מפגשים לפני הניתוח שבהם דויינו דאגותיהם (supportive attention), וקבוצת ביקורת שעברה את המסלול הרגיל לפני ניתוח – מרפאת טרום הרדמה וניתוח. ההתערבות בקבוצת הקטנת הדחק כללה דיון פתוח לגבי הפחדים מהניתוח, לימוד נשימה סרעפתית, תירגול בדמיון מודרך של יום הניתוח, והקניית מיומנויות הסתגלות עם המצב החדש. ההתערבות בקבוצת התמיכה כללה דיון פתוח לגבי הפחדים מהניתוח בלבד. דגימות דם להערכת תיפקוד המערכת החיסונית נלקחו מכל הנחקרים כחודש לפני הניתוח ו48 שעות לאחר הניתוח. שאלוני דחק מולאו על יד כל הנחקרים בעת הכניסה למחקר, שבוע לפני הניתוח ובבוקר הניתוח. נמצא שלגברים שההשתתפו בקבוצת הקטנת הדחק היו באופן משמעותי סטטיסטי יותר תאי NK  ויותר ציטוקינים – שני מרכיבים חשובים במלחמה בהתפשטות גרורתית של גידולים. מדדי מערכת החיסון עלו משמעותית בקבוצת הקטנת הדחק וירדו או לא השתנו בקבוצת התמיכה ובקבוצת הבקורת. מידת הדחק ירה בקבוצת המחקר ולא השתנתה בקבוצות הביקורת.

במחקר אחר, אף הוא מארה"ב, חולקו כ200 נשים עם סרטן השד שעמדו בפני ניתוח למחלתן לשתי קבוצות, בדומה למחקר הראשון – קבוצת הקטנת דחק וקבוצת תמיכה של הקשבה אמפטית. אלא, שבשונה מהמחקר הראשון, נשים אלו, שהיו כולן בשיא הדחק בשל החשש מהניתוח ותוצאותיו, לא קיבלו את ההתערבות הפסיכולוגית כחודש לפני הניתוח, אלא בכניסה ממש לחדר הניתוח. קבוצת הקטנת הדחק תירגלה במשך 15 דקות בלבד הרפיה היפנוטית, ואילו קבוצת הביקורת קיבלה עידוד. נמצא, כי לא זו בלבד שהנשים בקבוצת המחקר דיווחו על פחות דחק, פחות חרדה, פחות כאב ושימוש פחות בתרופות כנגד מצבים אלו בהשוואה לקבוצת הביקורת, אלא שמשך הניתוח שלהן היה קצר יותר החלמתן היתה מהירה יותר. בניתוח כלכלי של ההתערבות נמצא כי היה חיסכון של כ16% בעלויות הניתוח כתוצאה מהתערבות זו של 15 דקות בלבד של הרפיה היפנוטית.

אם תרופה היתה משיגה אפקט שכזה כבר היו מכונסים מסיבות עיתונאים ומופצות ידיעות לתקשורת. אבל, לכוחות הריפוי של הגוף, להרפיה ולהיפנוזה אין יחצנים. מה יש להם? כוחות ריפוי! האין זה הגיוני שנשתמש בהם כולנו?