מנהיג חזק

מנהיג חזק

מה יש בנו בני האדם שאנו כמהים למנהיגות חזקה? האם זה חוסר הביטחון הבסיסי הטבוע בנו והדורש הגנה מפני הלא נודע, משל היינו ילדים הזקוקים להורים? האם זו נטייתינו החייתית-הישרדותית לחיות בעדר עם מנהיג אלפא חזק היודע את דרכו? האם זוהי פנטזיית נעורים ילדותית על מנהיג סופרמן כל-יכול? ואיך כל זה קשור למערכת החיסון…

מערכת הבחירות הסתיימה d'ici. איתה הולכים ונעלמים גם הסיסמאות והסלוגנים שנתלו מעל לראשינו בצמתים ובחוצות הערים. כוונתי בין השאר לשלטים הקוראים לבחור ב"מנהיג חזק". ואכן סקר שנערך ב2011 בישראל הראה ש60%  מבני הנוער היהודים בישראל, בגילים 15-18, מאמינים כי מנהיגים "חזקים" עדיפים על פני שלטון החוק, ו-70% סבורים כי במקרה של התנגשות בין צורכי ביטחון המדינה לערכי הדמוקרטיה, יש להעדיף את הראשונים.

מבלי להיכנס לפוליטיקה ולתוצאות המטרידות מאד של הסקר שלעיל ולאיום הבלתי נתפס שלהן על ערכי הדמוקרטיה ושלטון החוק, נזכרתי בתעתוע "המנהיג החזק" פעמיים לאחרונה. לראשונה, כשנחל שכם עלה על גדותיו, פרץ את גדר ההפרדה והציף את בת חפר כתב נחום ברנע בידיעות אחרונות כי "המים טפשים – הם לא שמעו שלישראל יש מנהיג חזק…", ובשנית, כשרבים מהחולים שבטיפולי מבקשים ממני "לחזק" את מערכת החיסון שלהם, אם לקראת החורף, או אם בשעה שהם מקבלים טיפול לסרטן.

ובכן, גם מערכת החיסון וגם המנהיג אינם צריכים להיות חזקים. הם צריכים להיות כשירים!

מערכת החיסון שלנו הינה מהמערכות המופלאות והמורכבות שבטבע. עליה לפעול 24/7 בחזיתות רבות, התחומות היטב בשני קווים אדומים – מחד, עליה לזהות את תאי הגוף העצמיים והבריאים ולהימנע מתקיפתם בשוגג, ומאידך, עליה לזהות את הזר, את האחר, ולתוקפו במטרה להגן על הגוף. לחוזק, אם כן, אין חשיבות. לדיוק – יש ויש.

מערכת חיסון חלשה הינה אם כן בעיקרה מערכת חיסון לא מדויקת, כזו שלא מזהה סכנה או לא מגיבה כראוי לסכנה. והסכנות רבות – בין אם חיידק או נגיף פולש, ובין אם התפתחות של תאים סרטניים שאינם מזוהים ומושמדים בזמן. רק במצבי קיצון, כמו ב HIV/AIDS או בחולים המקבלים תרופות המדכאות את מערכת החיסון (סטרואידים במינון גבוה לאורך זמן, תרופות למניעת דחיית שתלים, או תרופות ציטוטוקסיות, דוגמאת כימותרפיה כנגד סרטן), מערכת החיסון חלשה כתוצאה מחוסר יכולת – אם בגלל ספירות נמוכות, או אם בגלל כשל בהפעלת המערכת.

מערכת חיסון "חזקה", כמו גם "מנהיג חזק", עלולים להביא לתגובת יתר – להפעלה שלהם גם כשלא צריך, כפי שקורה בטעות במחלות אוטואימוניות (כמו לדוגמא, לופוס, מיסטניה, השימוטו, ועוד) בהן הגוף תוקף את עצמו, או באלרגיה ובמצבים דלקתיים שונים בהן תגובת הגוף למחולל החיצוני, ולא המחולל עצמו, היא המסוכנת.

אז מה ניתן לעשות כדי ל"הכשיר" את מערכת החיסון? שני דברים בעיקר – להקפיד על תזונה בריאה ולנהל סטרס בצורה שתצמצם את השפעתו השוחקת על מערכת החיסון.

דלקת, סכרת, ואפילו סרטן אינן גזירת גורל. אם סטרס משפיע על סוג וכמות המזון שאנו צורכים, אם המזון משפיע על מצב הרוח, אם מצב הרוח משפיע על חילוף החומרים של המזון בגוף, ואם אלו ואחרים משפיעים במישרין על הפרשה של חומרים שונים המעודדים יצירת דלקת ותהליכי הרס בגוף, המסקנה התבקשת היא כי בריאותנו, לפחות בחלקה, בידינו ולא ביד "מנהיג חזק" חיצוני.

תזונה הפוגעת בכשירות מערכת החיסון הינה תזונה העשירה במרכיבי מזון מעובדים, בשומן רווי מן החי, בחומצות שומן טראנס ובסוכרים מחד, וענייה בחומצות שומן אומגה-3, בנוגדי חמצון ממקור ירקות ופירות, ובסיבים תזונתיים, מאידך. כך לדוגמה, במחקר האחיות המפורסם (מחקר אפידמיולוגי על למעלה מ 120,000 אחיות המנסה להתחקות לאורך עשרות בשנים אחר הקשר שבין דפוסי והרגלי חיים לבין מחלות קשות דוגמת מחלות לב וכלי דם וסרטן, נמצא ערך חלבון דלקתי מסוג CRP הגבוה ב 73% בקב' שצרכה תזונה פחות בריאה לעומת זו שצרכה תזונה מיטבית יותר. וערך CRP גבוה קשור במחלות.

ליחס במזון שבין חומצות שומן אומגה-6 (המצויות בעיקר בשמנים צמחיים, בבשר, בביצים, ועוד) לבין חומצות שומן אומגה-3 (המצויות בדגי מים קרים, בזרעי פשתן, באגוזים ועוד) השפעה רבה על כשירות מערכת החיסון, כפי שבא לדיי ביטוי בהתהליך הדלקתי. בעוד שאומגה-6 מעלה את היצירה של ציטוקינים פרו-אינפלמטוריים דוגמת IL-1 ו TNF, אומגה-3 עושה בדיוק את ההפך: היא מקטינה את שיעור החומרים הדלקתיים הנוצרים מהמטבוליזם של החומצה הארכידונית (מרכיב חשוב בקרומי כל תאי הגוף), ממש כמו תרופות נוגדות דלקת דוגמת אספירין. שתי החומצות, הן אומגה-6 והן אומגה-3, חיוניות לבריאותנו, אבל היחס ביניהן הוא שקובע. בתזונה המערבית המודרנית יחס החומצות 6:3 עלול להגיע אף עד40:1, בעוד בתזונה אנטי-דלקתית היחס הרצוי הוא 1:3 לטובת אומגה-3. גם לסוגי מזונות אחרים שאינם קשורים בחומצות שומן חיוניות מסוג אומגה-3 ואומגה-6 ולצמחי מרפא שונים השפעה על תוצרי החומצה הארכידונית.

סטרס ורגשות שליליים ובעיקר דיכאון עלולים לפגוע במערכת החיסון במספר מנגנונים. לא זו בלבד, שמוכח מעל לכל ספק כי בעת שאנו שרויים במתח נפשי רב או בעצב נוגה, יש נטיית יתר ללקות בזיהומים (אפילו הצטננות פשוטה) ושהריפוי של פצעים ושל תהליכי הרס רקמתיים נפגע, אלא שהתגובה הדלקתית לכל גירוי כזה (של מחלה, זיהום או פציעה) מופרעת ומתבטאת בהפרשת יתר של חומרים (ציטוקינים) פרו-דלקתיים. שינה מופרעת, כאב ומצוקה נפשית גורמים להפרשת יתר של IL-6 לדוגמה, ציטוקין הגורם למעבר ממצב דלקתי חד למצב דלקתי כרוני השוחק ופוגע בכשירות החיסונית.

מצבי מצוקה מעין אלו קשורים גם כידוע בהפעלת יתר של הזרוע הסימפתטית של מערכת העצבים האוטונומית – אותה זרוע האחראית על תגובת המוכנות והכוננות שלנו. מצבי דחק קשורים גם בהפעלה פחותה של הזרוע הפארא-סימפטטית (האחראית על מצבי רגיעה).

המערכת החיסונית, המערכת האנדוקרינית, מערכת העצבים, והנפש (בהגדרתה הרחבה – MIND) מנהלות אם כן שיח ער ורב-ממדי זו עם זו כל הזמן. לומר לכן שגוף ונפש אינם קשורים זה בזה, זה כמו לומר שאין קשר בין מזג האוויר לבין איכות היבול החקלאי, או בין העם למנהיג. התעלמות לכן מהיכולת של תזונה וניהול מתחים להגביר חוסן, כמוה כהתעלמות מזריחת החמה. ומחר כידוע, בוקר של יום חדש.

לא למנהיג חזק אנו זקוקים, אלא למנהיגות כשירה עם חוסן.