נוסטלגיה? זה כבר לא מה שהיה פעם…

נוסטלגיה? זה כבר לא מה שהיה פעם…

הנה מה שראיתי בשעה שהלכתי לטיל עם כלבתי האהובה מיה. יש האומרים בציניות ש"נוסטלגיה? זה כבר לא מה שהיה פעם…", ובכל זאת הנה כמה מחשבות אישיות בהחלט על מה שהיה ואיננו עוד, ועל חוכמת ההמונים המחילפה את חוכמת המומחים.

בסוף השבוע האחרון יצאתי כהרגלי לטיול ארוך עם מיה, כלבת הלברדור האהובה שלנו. כל מי שעושה טיול בוקר שכזה יודע שיש שתי אפשרויות – או לצלול לתוך ה"אוף, איזה חום היום…" של הקיץ המהביל, או לאפשר למוסיקה שב MP3 להרקיד את האזניים ואת הלב. והנה בעודי מתחבט בין שתי האפשרויות (וכמי שמאמין ברפואה אינטגרטיבית=משולבת, מתפתה לבחור בשתיהן – איך לא?…) צדה את עיני התמונה הבאה

האמת? לא האמנתי. ליבי נצבט. כילד, אני זוכר היטב כיצד הודיעו בחדשות ברדיו בגאווה על צאת עוד כרך חדש של האנציקלופדיה העברית ואת השליח המיוחד שהביא את הכרך אל מפתן ביתנו בתל אביב. אמנם מה שעניין אותי באמת באותם ימים היה הצופים, אולם זוכר אני היטב עדיין כיצד פינינו מקום בספריה הצנועה שבביתנו לכרך החדש של האנציקלופדיה שעמד והאציל בגודלו ובהדרו על אנציקלופדית מכלל, האנציקלופדיה לנוער.

כל כך אצילה ומלכותית היתה האנציקלופדיה העברית באותה העת, עד כי באתר ויקיפדיה נאמר,

"בתקופת הוצאתה לאור יוחסה לאנציקלופדיה העברית חשיבות גדולה ביותר, שאותה ניתן להמחיש בכך שהיו אנשים שחשו צורך עז להיכנס כערכים לאנציקלופדיה, כמעין גושפנקא למידת חשיבותם ומעמדם. סיפרה לימים ברכה פלאי, מו"ל האנציקלופדיה, שפנה אליה יום אחד סופר ואיים להתאבד אם לא יכלל באנציקלופדיה: "למרות שמעמדו בספרות העברית לא היה בעל חשיבות יתרה, לא לקחתי סיכונים והכללתי אותו כערך". לעתים התעוררו ויכוחים מי יכתוב ערך מסוים, ויכוחים שנבעו ממחלוקת אקדמית-עניינית או לעתים משיקולים פוליטיים או רגשיים. כך היה עם הערך "חיים ארלוזורוב", וכך היה, להבדיל, עם הערך "אדולף היטלר"."

היתכן שכך חולפת לה תהילת עולם?

נזכרתי כי האנציקלופדיה העברית לא לבד. לאחרונה התבשרנו כי אחרי 244 שנים אנציקלופדיה מפוארת אחרת, בריטניקה, תעבור לרשת בלבד. הבריטניקה, שיצאה לראשונה במהדורה מודפסת ב-1768 כדי להעשיר את העולם בידע, וב-1981 כבר יצאה במקביל גירסה מקוונת, הודיעה במרץ השנה כי לא תוציא יותר מהדורות מודפסות, אבל עורכיה מבטיחים כי "האנציקלופדיה תמשיך לחיות בהיקפים גדולים יותר שאינם דפוס, אלא דיגיטליים כמו אתר אינטרנט ויישומים לטלפונים ולטאבלטים. לבריטניקה יש מאגרי מידע ומאגרי תמונות לשימושים לימודיים וכן ספרי לימוד."

בספר החובה חוכמת ההמונים של העיתונאי האמריקאי ג'יימס סורוביצקי (אם עדיין לא קראתם, עיזבו הכל ורוצו לקרוא עכשיו!), משמש מות האנציקלופדיות הגדולות כמקרה בוחן המדגים יפה את הכוח שבחוכמת ההמונים בהינתן תנאים מסוימים (מגוון דעות, עצמאות, ביזור וצבירה, כפי שמודגם במקרה של מיזם הויקיפדיה לדוגמא), הגוברת ללא שיעור (בניגוד למה שהורגלנו לחשוב) על חוכמת המומחים. ואכן, מחקר שערך כתב העת המדעי החשוב Nature ב-2005 השווה בין רמת הדיוק של הויקיפדיה (האנגלית) לבין אנציקלופדיה בריטניקה וגילה שהויקי ("מהר" בלשון הוואי) מדויקת כמעט באותה המידה, למרות שמי שכותב את הערכים בה אינו מתהדר בתואר אצולה ואוסף עניבות פאפיליון. זאת ועוד, קצב הוספת הערכים בויקיפדיה, אינו דומה בכלל לקצב העבודה של המומחים (כרך אנציקלופדי אחת לכמה שנים). אגב, גם ניסים ניקולאס טלאב, בספר חובה אחר לקריאה הנקרא הברבור השחור, מצביע על תום עידן המומחים.

וודי אלן, בסרטו "חצות בפריס" (מומלץ! מומלץ! מומלץ!) מתנה אהבים עם הנוסטלגיה. כך גם אני. בבלוג שכותרתו "סוף עידן הססטוסקופ. יחי המלך הרובוט" העדתי על עצמי שאינני טכנופוב. באמת. יש לי סמארטפון, ואני ממהר לאמץ בכיף את מרבית הטכנולוגיות החדשות, הגם שלא מיד עם הופעתן. אלא שיש רגעים שנדמה לי שהחיים הפשוטים של פעם, בלי רעשי הרקע והצילצולים של היום, היו לא פחות טובים. הנוסטלגיה בהיבט הזה מתעתעת. אולי היא באמת לא מה שהיה פעם… ואולי דווקא כן.