על אתיקה או במדויק יותר – היעדר אתיקה

על אתיקה, או במדויק יותר – היעדר אתיקה

הטור הזה עוסק בתיקשורת אחראית או במדויק יותר – בלתי אחראית. אבל כדי להסביר איך כל זה קשור לרפואה אינטגרטיבית ולחיינו, מאות הרופאים ושאר אנשי הצוותים הרפואיים העושים לילות כימים לטובת חולי הסרטן בישראל, הרשו לי להזמינכם למסע קצר במנהרת הזמן, שהרי ההיסטוריה כידוע נוטה לחזור על עצמה. בשינויי תפקידים כמובן היא חוזרת, אבל ללא הבדל כלשהו במהות.

אז כמו היום – הכל מתחיל ונגמר באתיקה, בשקיפות ובגילוי נאות.

עיצמו את עיניכם ודמיינו את וינה או פריז של סביב 1780. תור הזהב של האריסטרוקרטיה האירופית של טרום המהפיכה התעשייתית מחד, ופיאודליזם אכזרי מאידך. בתוך שנים מעטות יצאו ההמונים בדרישה ל"חירות, שוויון ואחווה", אבל לא עת היא עדיין לקידמה.

אל תור הזהב הזה מצטרף רופא אוסטרי צעיר וכריזמטי, אנטואן מסמר (Mesmer) שמו, המהגר מוינה לפריז. מסמר שכה נלהב היה מפריז ומצרפת ולכן הוסיף את השם פרנץ לשמו קבע כי ביכולתו להשפיע על מהלך מחלות חשוכות מרפא בזכות השפעתו (ההיפנוטית? מסמריזם בשנינה מודרנית) על כוח פיסיקאלי לו קרא animal magnetism.

בהגיעו לפריז מצא לו מסמר הכריזמטי עדת מאמינים משמנה וסלטה של פריז של אותם הימים (סלבריטאים בלשון ימינו). מי לא היה שם? מוצארט ואפילו המלכה מארי-אנטואנט.

מסמר הצעיר, שרצה בהכרה רשמית ביכולתו הוירטואוזית לרפא את מה שהאחרים נכשלו בו (היסטריה אז, סרטן כיום), הציע לאקדמיה הרפואית של פריז (Faculté de Médecine), המוסד הרפואי העליון של אותם ימים (ומקבילתו המודרנית – אולפן שישי בערוץ 2 של ימינו) לערוך ניסוי לפיו תיבחן שיטתו על 24 מקרים.

האקדמיה הצרפתית, כמתואר בפרוטרוט ובצורה מקסימה ב Journal of the Royal Society of Medicine,  הסכימה, אך דרשה כתנאי מקדים שמסמר אויה יגלה מהי שיטתו.

אלא שמסמר ידידינו סירב בטוענה כי זהו סוד מקצועי השמור רק לו.

תלמידו הצרפתי של הד"ר מסמר, פרופ' d'Eslon שהיה רופא בכיר וחבר מכובד באקדמיה הצרפתית ניסה עוד לשכנע ולתווך בין הצדדים בהציעו כי הוא יהיה זה שישתמש בשיטותיו של מסמר וכך תמוסד אמינות השיטה (ובפאראפרזה, עדות העיתונאי של ימינו) אך ללא הועיל. האקדמיה עמדה בשלה ודרשה שקיפות.

כבולים בסבך אי הודאות – הלפנינו פריצת דרך או שמא אחיזת עיניים? מינה המלך לואי ה-16 בעלה של מארי-אנטואנט (שהיה פחות נלהב מאשתו יש להודות בכל הקשור לד"ר מסמר הצעיר ולשיטותיו) וועדה מדעית בה היו חברים לא פחות מאשר Antoine Lavoisier  Joseph Guillotin,  ו Benjamin Franklin. קשה לחשוב על ועדה מכובדת מזו.

אלא שהועדה לא דנה במסמר כלל. היא דנה בשאלה האם הכח הטבעי הקרוי animal magnetism קיים כלל, וקבעה פה אחד שאין כל הוכחה לכך, וכי הרעיון כולו מופרך מהיסוד.

מסמר סירב כמובן לקבל את פסק הדין. גא וזקוף קומה(…) הוא נשבע בעדויותיהם של רבים מלקחותיו המרוצים (הסליבריטאים של ימינו), וטען שלא הוא זה אשר נבדק אלא d'Eslon.

עוד נשוב לסיפור. אבל עת היא לחזור לימינו אנו.

למי מכם שעדין לא צפה או שמע. למי מכם שעדיין אינו מודע – תרופה חדשה יש לסרטן בישראל. כן כן. פריצת דרך של ממש, הכריזו באולפן שישי של ערוץ 2 ב 22/6/12. ונחשו מה? גם דרך מתן ייחודית יש לאותה התרופה – מורחים אותה מספר פעמים ביום על פי הטבעת. כן כן. ממש כך. הא ושכחתי – היא על בסיס צמחי ועלותה רק כ 2000$ לחודש.

כך. בלי כל ראיה. בלי כל עובדה. בלי כל מחקר. בלי לדעת מה ומי. רק כי פלוני או אלמוני, סלבריטאים מטעם עצמם, סיפרו את סיפורם.

מתברר שלא רק מסמר שומר את סודותיו. גם כבוד הממציא הישראלי.

אז מה אם חלפו כמאתיים ושלושים שנה מימי מסמר העליזים. למי אכפת. יש טלויזיה ויש כתבות מגזין, יש סלבריטאים וסיפור סינדרלה – אז לעזאזל, למי אכפת מהעובדות?

תקנון האתיקה העיתונאית קובע כי

• סעיף 4א: לא יפרסמו עיתון ועיתונאי ביודעין או ברשלנות דבר שאינו אמת, אינו מדוייק, מטעה או מסולף.
• סעיף 5א: לפני פרסום ידיעה כלשהי, יבדקו העיתון והעיתונאי את נכונותה במקור המהימן ביותר ובזהירות הראויה לפי נסיבות העניין.
• סעף 7א: טעויות, השמטות או אי דיוקים שהם מהותיים בפרסום עובדות, יש לתקן במהירות, בהגינות ובהבלטה הראויה ביחס לפרסום המקורי. בנוסף לכך תפורסם במקרים המתאימים גם התנצלות.
• סעיף 16א: לא יעשו עיתון ועיתונאי שימוש לרעה במעמדם, בתפקידם או בכוחם לפרסם או להימנע מפרסום.
  כל אלו הופרו כאן לכאורה ביד רמה. אינני שופט ומובן שאינני מוסמך לקבוע בשם מועצת העיתונות האם היתה כאן חריגה מכללי התקנון האתי. אבל יודע אני גם יודע מה קרה במכונים האונקולוגים בימים שלאחר הכתבה. מחול שדים של ממש. אלפי פניות מחולים מיואשים ומבני משפחותיהם, שבצר להם פנו אלינו בשתי שאלות – האמנם נכון הוא שנמצא מרפא למחלתנו? וכיצד אוכל להשיג את מרקח הפלאים הצמחי?
  נדהמתי. מספר ימים קודם לשידור הכתבה באולפן שישי נשאלתי הן ע"י מחלקת הדוברות בביה"ח בו אני עובד (בילינסון) והן ע"י מחלקת הדוברות של האגודה למלחמה בסרטן (שם אני מרכז את פורום הרפואה המשלימה)  האם אוכל להתראיין ולהגיב על הדברים. סירבתי. טענתי כי בהיעדר גילוי נאות לגבי הרכב הפורמולה הצמחית ונתונים אמפריים התומכים ביעילותה ובבטיחותה לא אוכל להביע דעת אלא רק לחלוק דעה. ודעות, כידוע – יש לכולם.
  גם לאנשי הפאנל באולפן שישי. אין זה משנה כלל שבשולי הכתבה הוסף סייג באולפן – שצריך עוד מחקר וכו' וכו'. איור הקו האדום הוא זה שנחרט בזיכרון. ולמי אכפת שאין כל אמת מדעית במושגי ה 70% או 90%? העיקר שהמסר הועבר – קצת צבע.
  היהדות מצווה אותנו כי נזהר בבני עניים כי מהם תצא תורה (תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף פא, עמוד א). אינני מתענין באיש אלא ב-issue. לא אכפת לי מה הרקע של הממציא או מה השכלתו. הלוואי ולפנינו פריצת דרך. אדרבא ואדרבא – יוצגו נא הנתונים לפנינו. אבל עד אז – קצת צניעות, ענווה ובעיקר – אתיקה.
  אני בספק אם היו משדרים כתבה זהה אם היה מדובר לא בסלבריטאים מטעם עצמם, אלא בירקן מן הישוב שרקח פורמולה צמחית ועוד באלפי דולרים לטיפול, כי "מדובר בעלות של המרכיבים… את חלקם אני מייבא, חלקם מפה, אבל הם לא זולים". כמי שרושם פורמולות צמחיות לחולי סרטן על בסיס יומי – אינני מודע או מבין את העלויות האסטרונומיות הללו.
  איפה משרד הבריאות? איפה מועצת הרשות השניה? מה עם ההגנה על הציבור בפני מה שעלול לכאורה חלילה להתברר כעוד משיחיות שקר? האם באמת המסך סובל הכל?
  ומה עם מסמר אתם שואלים? הא. טוב. הוא ירד מגדולתו ונאלץ לעזוב את פריז לשוויץ חסר כל. בכתביו מאותה עת הוא תיאר את האושר שבלטפל באנשים בחינם. שנים מאוחר יותר הוא מת בגרמניה, לא לפני שהאקדמיה של ברלין הכירה בשיטתו כבסיס להיפנוזה של היום.