צור קשר

שבע שאלות ותשובות בענין האקדמיזציה של הרפואה המשלימה בישראל

שבע שאלות ותשובות בענין האקדמיזציה של הרפואה המשלימה בישראל

שעת ה"ש" קרבה. לאחר שמליאת המל"ג דחתה את המלצת הועדה המקצועית לבחינה עקרונית של סוגיית האקדמיזציה של הרפואה המשלימה בישראל לאשר לימודי תואר ראשון כמבוא למקצועות הטיפוליים, יוגש למשרד הבריאות בשבועות הקרובים נייר העמדה הרשמי של הועדה לבחינת דרכי ההכרה והרגולציה של הרפואה המשלימה בישראל, והנהלת משרד הבריאות תגבש את עמדתה הרשמית בנושא. כחבר בשתי הועדות, להלן עמדתי האישית בסוגית הליבה של פרק ההכשרה – סוגיית האקדמיזציה.

  1. מדוע הסטאטוס קוו הנוכחי המתייחס לרפואה המשלימה רע? מפני שהוא מותיר את התחום פרוץ לחלוטין, ואת התוצאה אנו רואים יום-יום: שרלטנות מחד ואיכות ירודה מאידך. הרפואה המשלימה מוסיפהה להיות הבן החורג של מערכת הבריאות בישראל, למרות שיעורים הולכים וגדלים של ישראלים הנעזרים בה. ואכן, עמדת הר"י הרשמית (2002) היא ש"השימוש ברפואה המשלימה ע"י הציבור היא עובדה קיימת ולא ניתן להתעלם מימנה". לכן, חייבת להיות הסדרה של התחום. בעוד שההסדרה לא חייבת לכלול בהכרח מרכיב אקדמי, להסדרה המושתתת על התרבות האקדמית יתרונות רבים.
  2. מדוע אקדמיזציה הינה הפתרון הטוב ביותר? מפני שהיא מאפשרת הסדרה שאיננה מושתתת על קריטריונים שרירותיים כמו מס' שנות לימוד (המשתנים כיום ממכללה למכללה), אלא על תכני לימוד היוצרים תרבות מקצועית שכולנו כרופאים מאמינים בה: שיטות מחקר, חשיבה ביקורתית, אתיקה, מדעי הרפואה, ועוד. אפילו נייר העמדה של הר"י מציין במפורש בסעיף 9 כי "יש לדאוג לחשיפת הרופאים לפרקי רפואה משלימה במהלך לימודי הרפואה ולימודי המשך כדי לאפשר להם מתן ייעוץ למטופליהם". אקדמיזציה של מקצועות הרפואה המשלימה עשויה לשרת אם כך היטב את שני הצדדים. למרות זאת, כאמור, הצביע המל"ג נגד אקדמיזציה של התחום.
  3. מדוע רף ההכשרה דורש אקדמיה? למרות שהתיאוריה של חלק ממקצועות הרפואה המשלימה מסורתית ולכן פשטנית ומטאפורית, השימוש בה נעשה בקונטקסט מודרני. המטפל המשלים נדרש היום לפעול במרחב מורכב ולא בחלל של ואקום. לכן עליו להיות מצויד במיומנויות מקצועיות הזהות לחלוטין לאלו שהוגדרו עבור הרופאים ב- ACGME core competencies או ב- canMEDS ושעבורן האקדמיה היא הבסיס. זאת ועוד, מטפל צעיר בלי תואר אקדמי היום פירושו מטפל בוגר בלי יכולת התקדמות מקצועית (עמדות מפתח במערכת הבריאות), אקדמית (מאגר מורים ראויים), או מדעית (מענקי מחקר, וכו') מחר. רף ההכשרה בכל המקצועות נע באופן מתמיד כלפי מעלה: מתיכון – לתואר ראשון – לתואר שני וכו'. מדוע שבמקצועות הרפואה המשלימה נרצה ללכת בכיוון ההפוך?
  4. איך צריכה להראות תכנית הלימודים? תלוי…
    א.   לתואר ראשון – מדעי הרפואה הבסיסיים (כולל שיטות מחקר, אתיקה, תקשורת מטפל-מטופל וכו') בנוסף להתאמות הנדרשות – לימודי יסוד במקצועות הראשיים של הרפואה המשלימה, בצד חטיבת לימודי בחירה במדעי הבריאות/מנהל מע' בריאות/בריאות הציבור.
    ב.   לתואר שני – לימודי התמחות במקצוע עצמו במסלול ללא תזה או במסלול מחקרי עם תזה.בכל מקרה ע"מ לטפל באנשים ג.   תהיה חובת רכישת תעודת מטפל (מקבילה לתעודת הוראה) שתינתן בתום שנת סטאז' באחד מבתי החולים או קופות החולים בקהילה.
  5. לאיזה תואר? באיזו מסגרת? המצב הנוכחי בו בכל קרן רחוב קם לו בי"ס לרפואה משלימה חייב להיפסק. ללא תלות בהיקף התואר (להלן) תהיה חובה על הלימודים להתקיים במסגרת בתי הספר למקצועות הבריאות בפקולטות למדעי הבריאות (לא בביה"ס לרפואה) או במסלולים אקדמיים במכללות האקדמיות בשיתוף אחד או יותר מבתי החולים או מסגרות הבריאות הגדולות האחרות בקהילה (קופ"ח). מבחינת תארים, האופציות הן:
    א.   תואר ראשון באחד מהבאים– מדעי הרפואה / מדעי הטבע / רוקחות / מדעי הבריאות / בריאות הציבור / רפואה משלימה (תואר גנרי = "קדם מטפל"). במצב זה לימודי ההתמחות במקצוע הטיפולי המשלים עצמו יארכו 3-5 שנים לאחר התואר הראשון, מה שיביא בהכרח למצב פרדוקסאלי שמשהו שהוא "הכל שטויות" נלמד 6-8 שנים (3 שנים לתואר הראשון + 3-5 שנות הכשרה במקצוע).
    ב.    תואר ראשון מורחב (4-5 שנים) במקצוע טיפולי ספציפי (כמו רפואה סינית) הכולל את תכני הלימוד המצוינים בתשובה 4 + חובת שנת סטאז', מבחן הערכה ארצי ותעודת מטפל מוכרת. יודגש, כי מסלול הכשרה זה דומה להכשרת מהנדסים, רואי חשבון ומשפטנים – כולם מקצועות מורשים במדינה.
    ג.    מסלול תואר שני – לימודי התמחות במקצוע עצמו או בכל אחד מהמקצועות האקדמיים הקיימים (אימונולוגיה, אנתרופולוגיה, מדעי המחשב, וכו') במסלול ללא תזה או במסלול מחקרי עם תזה.
  6. האם קיימים תקדימים עולמיים לתארים שכאלו? בעוד שאין תקדים בעולם לחובת אקדמיזציה של מקצועות הרפואה המשלימה, קיימות בעולם תוכניות אקדמיות רבות במקצועות הראשיים של הרפואה המשלימה / ברפואה משלימה גנרית (CAM). לדוגמא,לאוניברסיטת ג'ורג'טאון תכנית ייחודית לתואר שני ברפואה משלימה שיכולה להיעשות אף בשילוב עם לימודי רפואה (MS/MD) ובתכנית לימוד (curriculum) המשלבת בין גישות ריפוי מסורתיות לבין מדע מודרני; בין תיאוריות להתנסות.
  7. מה יקרה אם לא תהיה אקדמיזציה? כלום. השמיים לא יפלו והארץ לא תרעד. אבל יהיה פה לעניות דעתי פספוס ענק. מדוע? בגלל המציאות העגומה שכולנו חווים כעת. האקדמיזציה הינה אמצעי ולא מטרה בפני עצמה. אין מדובר פה חלילה בהידרדרות של האקדמיה, אלא בהחלטה אמיצה שהמסר שלה חד הוא – בין אם הציבור בוחר בדרך אחת או אחרת, ראוי לו להיות מטופל אצל מי שנמצא ראוי הן להלכה (לימודים) והן למעשה (הכשרה מקצועית). אל לה, לגילדה אחת לקבוע לגיטימיות של גילדה אחרת, שבמקרה גם מתחרה בה. ההיסטוריה רצופה דוגמאות שבהן ה"אריות" קבעו את גורל ה"זברות". העידן הפאודלי מאחורינו.

כפשרה מתבקשת, אני מציע לאפשר לימודי אקדמיים ברוח סעיף 5ב', בשלב זה אך ורק עבור הרפואה הסינית. לאחר תקופה ראשונית של כ-5-10 שנים בה תעשה הערכת מערכות מתוכננת (program evaluation) ובמסגרתה יאספו נתונים המלמדים על יתרונות וחסרונות התכנית החדשה בהשוואה למצב הקיים ניתן יהיה לדון באופן מקיף או פרטני גם במקצועות אחרים ברפואה המשלימה (נטורופתיה לדוגמא).