חמש המיתוסים השכיחים ביותר בהקשר לרפואה המשלימה

רפואה אלטרנטיבית או אלטרנטיבה לרפואה? חמשת המיתוסים השכיחים ביותר בהקשר לרפואה המשלימה

עד תחילת שנות ה-90 היתה הרפואה האלטרנטיבית בחזקת "דני-דין": רואה ואינה נראית. באותה עת, עוד יותר מאשר כיום, שלטה ביד רמה הרפואה המערבית, זו שכולנו מכירים, והמכונה 'קונבנציונאלית'. הרפואה האחרת, ה'אלטרנטיבית', כך היה נדמה, היתה לא יותר מאשר נחלתם של בודדים שנחשבו "ירוקים" או אנשי העידן החדש (new age). העולם נחלק לשניים, לא רק על פי ציר הרשע, אלא גם על פי ציר הידע. הרפואה הקונבנציונאלית המודרנית והמדעית מחד, וכל הרפואות האחרות, המסורתיות והבלתי מבוססות – רפואות הסבתא, מאידך. שחור ולבן. רחוק מאד מרעיון היין והיאנג, שני יסודות העולם ברפואה הסינית המשלימים זה את זה.

אבל אז, או אז, חלה רעידת אדמה קטנה, פשוטו כמשמעו. ביולי 1993פורסם סקר בכתב העת החשוב ביותר ברפואה הקלינית, "הניו-אינגלנד ג'ורנל אוף מדיסין", שהראה כי שיעור המשתמשים ברפואה האחרת, זו האלטרנטיבית לכאורה, דומה ובמקרים מסוימים אף גבוה מזה הפונה לרפואה הקונבנציונאלית. הסקר, שנערך בארה"ב בקרב מדגם מייצג של כלל האוכלוסיה, אף הראה כי יותר אנשים הוציאו יותר כסף על שירותי רפואה אלטרנטיבית מאשר על רפואה קונבנציונאלית. המאמר, שהכה הדים רבים, הביא למהפך. מרפואה אזוטרית, שולית, ובלתי חשובה, הפכה הרפואה אלטרנטיבית, כמעט בין לילה, לאחד האיומים הגדולים ביותר, או אחת התקוות הגדולות ביותר, איש איש על פי השקפתו, על הממסד הרפואי. אבל במהפך, כמו במהפך, רבים המיתוסים. להלן חמשת המיתוסים השכיחים ביותר – מורה נבוכים לעובדות במקום לדעות.

הרפואה הקונבנציונאלית מדעית, והאלטרנטיבית לא – שני חלקי המשפט אינם מדויקים. על פי הערכות שונות פחות ממחצית מהפרקטיקה הרפואית הקונבנציונאלית מעוגנת ברפואה נסמכת ראיות (evidence-based medicine; EBM), קרי נתמכת על ידי תוצאות מחקרים קליניים מבוקרים היטב. פירושו של דבר, כי חלק נכבד מההמלצות האבחנתיות, הטיפוליות והמניעתיות שנותנים הרופאים אינן מבוססות בהכרח על עובדות מוצקות. בצד הערכה למדע ככלי היכול לסייע בבחירה בין טוב ורע, הפער הגדול בין התוצאות במעבדה לבין התוצאות בשטח מקשה מאד על מתן תשובות חד משמעיות לגבי שאלות רבות ונפוצות ברפואה. זו גם הסיבה מדוע מחקרים שונים מראים תוצאות שונות, פעמים רבות הפוכות זו לזו.

הרפואה האלטרנטיבית, ככלי טיפולי איננה בהכרח פחות מדעית. יש יותר ויותר מחקר איכותי כיום הבודק את יעילות, בטיחות ועלות הרפואה האלטרנטיבית, הן כשלעצמה והן במישלב עם הרפואה הקונבנציונאלית. במחקר שפורסם בכתב העת רב החשיבות "לנצט" לפני כשנתיים, ושכותרת העורך לגביו היתה "סוף ההומאופטיה", נימצא כי המחקר הקליני בהומאופטיה לא נפל בתקפותו המדעית מהמחקר הקונבנציונאלי. יחד עם זאת, נכון הוא שהתאוריה של רבות מהשיטות ברפואה האלטרנטיבית אינה עולה בקנה אחד עם הידע המדעי הנוכחי. כך לדוגמא, העיקרון ההומאופטי שככל שחומר מדולל יותר כך הוא פעיל יותר לא זכה מעולם לביסוס מדעי ראוי. המסקנה: יש רק רפואה אחת, זו הנסמכת-ראיות. כל שאר הרפואות, בין אם מקורן קונבנציונאלי או 'אחר' – אלטרנטיביות.

הרפואה האלטרנטיבית הינה מיקשה אחת – לא נכון. אם תחשבו על כך לרגע, המונח רפואה אלטרנטיבית זר ומוזר. מעטים התחומים בחיינו להם יש צד אחר, אלטרנטיבי. כך לדוגמא, גם בעיצומה של המחלוקת הפוליטית והחברתית לה אנו עדים בימים אלו לא קיימת מערכת משפט אלטרנטיבית. מכאן, שקיום אלטרנטיבה דווקא ברפואה מחייב בדיקה מעמיקה. באותו מאמר מפורסם מ"הניו-אינגלנד ג'ורנל אוף מדיסין" מ-1993, הוגדרה הרפואה האלטרנטיבית כ"שיטות רפואיות שאינן זמינות דרך קבע במערכת הבריאות ושאינן נילמדות בבתי הספר לרפואה". כעשור מאוחר יותר, מרבית בתי החולים וכל קופות החולים בארץ מציעים שירותי רפואה אלטרנטיבית, והרוב המכריע של בתי הספר לרפואה במערב מלמד על הרפואה הזו, ה'אחרת'. אם כך, מהי באמת רפואה אלטרנטיבית?

הרפואה האלטרנטיבית איננה עשויה מיקשה אחת. המונח מאגד בתוכו מקבץ גדול (למעלה ממאה) של שיטות איבחון וריפוי שונות ומשונות, שפעמים רבות אין בינן ובין עצמן כל קשר. בדומה לגורד שחקים ענק, שבכל אחת מקומותיו דרה לה באושר, אך במנותק משאר המשפחות בבנין, משפחה אחרת, כך גם ברפואה האלטרנטיבית. אין כל קשר בין התאוריה ההומאופטית לבין התאוריה ברפואה הסינית, ואין כלום מן המשותף בין כירופרקטיקה ותזונה נטורופטית.

מה שהופך אותם לשייכים לכאורה לאותה הקטגוריה הינו לא יותר מאשר מוסכמה חברתית, מוסכמה שפעמים רבות הינה שרירותית להפליא. כך למשל, פיזיוטרפיה נחשבת קונבנציונאלית אבל עיסוי רפואי- אלטרנטיבי. תרופות שמקורן בעולם הצומח (ויש רבות כאלו) נחשבות קונבנציונאליות, אבל צמחים הניתנים בצורתם הטבעית נחשבים רפואה אלטרנטיבית. היפנוזה, נחשבת ובצדק לכלי טיפולי נסמך- ראיות קונבנציונאלי, אבל דמיון מונחה, לגביו קיימים מחקרים מדעיים מבוקרים היטב, נחשב "עידן חדש". המסקנה: מה שקובע האם תחום מסוים הינו אלטרנטיבי או לא, אסור לו להיות מידת המקובלות שלו על ידי המימסד השולט, אלא מידת יעילותו ובטיחותו. די לנו בסיסמאות. בואו ניתן למחקר לדבר.

הרפואה האלטרנטיבית, אלטרנטיבית לרפואה  – האמנם? אחת הטרגדיות היותר קשות של שירותי הרפואה המודרניים, ודאי כאן במדינת ישראל בה אין עדיין רישוי והסדרה של ה"רפואה האחרת", הינה הקצנת ההבדלים בין הרפואה הקונבנצונאלית והאלטרנטיבית. פעמים רבות לצערי ההקצנה נובעת מרצון לקידום עסקים שרלטני, המבקש ליצר מצב דמה של משחק סך אפס; או זה או זה. האמת שונה לחלוטין.

סקרים רבים, הן בארץ והן בעולם, מוכיחים כי מרבית האנשים הפונים ל"רפואה האחרת" עושים זאת במקביל לרפואה הקונבנציונאלית ולא במקומה. בשטח, ביום-יום ובניגוד לטענת הגילדות המקצועיות, הרפואה האלטרנטיבית איננה באמת אלטרנטיבה לרפואה. מכאן מקור המונח, "רפואה משלימה". המונח, שהוצע לראשונה באירופה, אף הוא אינו מדויק מאחר ומשמעותו היא שה"רפואה האחרת" איננה עומדת בפני עצמה, אלא משלימה צרכים שלא זוכים למענה ברפואה הקונבנציונאלית. מכאן, שהמנה העיקרית הינה הרפואה הקונבנציונאלית, והתבלינים- רפואה משלימה. ומה עם כל אותם אנשים הפועלים הפוך? שקו ההתמודדות הראשון שלהם הוא באמצעות ה"רפואה האחרת", ושרק אם זו נכשלה הם פונים לרפואה הקונבנציונאלית? מי מהרפואות כאן, משלימה?

יודגש, כי מערכת הבריאות כבר יקרה מדי (כשביעית מהתקציב המוצע ל-2008 מוקדש לבריאות וזאת עוד טרם הכללת ההוצאות הפרטיות על ביטוחי ושירותי בריאות נוספים שאינם בסל) ובוודאי שמורכבת מדי (השימוש בטכנולוגיות רפואיות רק עולה ועולה). מכאן, שעצם הנטיה של אנשים לצרוך גם רפואה קונבנציונאלית וגם רפואה משלימה איננה בהכרח מיטבית. היא עלולה, שלא במתכוון, ליקר עוד יותר את ההוצאה הלאומית על בריאות, מבלי שבהכרח תביא לתוספת תועלת או התייעלות. המסקנה: ישצורך לא רק במחקר הקובע מהו הטיפול היעיל ביותר לתסמין או מחלה כזו או אחרת, אלא גם במחקר שירותי בריאות המלמד מתי לשלב, אם בכלל, בין סוגי הרפואות השונות.

רק אנשים מסוימים, אנשי ה"עידן החדש" ואנשים עשירים, פונים לרפואה האחרת  – לא נכון. מחקרים בארץ ובעולם מלמדים כי חמש סיבות עיקריות מביאים אנשים לצרוך שירותי רפואה משלימה: תפיסת עולם הוליסטית, רצון להיות שותף בתהלכי קבלת החלטות, אכזבה מהרפואה הקונבנציונאלית ובמיוחד מיחסי רופא-חולה, פחד מתופעות הלוואי והסיבוכים של הרפואה הקונבנציונאלית, ופרגמטיזם – הרצון להביא מזור לסבל. הטענה כאילו רק אנשים נוירוטים ורוחניים פונים אל הרפואה המשלימה פשוט איננה נכונה. כך למשל, ביחידה לרפואה משלימה בבילינסון, היחידה הראשונה בארץ המתמחה בטיפול משולב, קונבנציונאלי ואלטרנטיבי, בחולי סרטן, מרבית הפונים לא השתמשו מעולם ברפואה משלימה דרך קבע, אך כעת, בעת מאבקם במחלת הסרטן, הם נהנים מאד מהתועלת הרבה של הרפואה המשלימה בשיפור איכות חייהם. עלות טיפולים נמוכה יחסית לערך הרב אותו הם מקבלים, מאפשרת גישה שווה לכל נפש.

הטענה כאילו "הכל בראש של החולה", ולכן צריך אופי מיוחד וחובה להאמין ברפואה המשלימה על מנת שהיא תעבוד, אף היא מקורה בדיעה קדומה ולא בעובדה קיימת. מחקרים רבים מראים שהן ברפואה הקונבנציונאלית, והן ברפואה המשלימה, האמון שהחולה נותן במטפל ובטיפול, מעצימים מאד את ההיענות לטיפול ואת התגובה הטיפולית. אין כל הוכחה מדעית גורפת שאפקט הפלסיבו (אינבו) מוגבר יותר ברפואה המשלימה בהשוואה לרפואה הקונבנציונאלית. בשתי הרפואות, חשיבות רבה לאדם. הרפואה הקונבנציונאלית חוטאת בכך שהיא הופכת להיות טכנית יותר ויותר (הי טק על חשבון מגע אישי), ואילו הרפואה המשלימה איננה רק כובע קסמים של אשליות. ביותר ויותר מחקרים קליניים העושים שימוש הן בבקרה כפולת סמיות (לא המטפל ולא המטופל יודעים האם הטיפול הינו אמיתי או דמה) והן בשיטות הדמיה מתוחכמות (לדוגמא, תהודה מגנטית פונקציונאלית; fMRI), מוכח כי לשיטות רבות ברפואה המשלימה אפקט פיזיולוגי אמיתי על הגוף והנפש, ללא תלות באמונת החולה. המסקנה: פרגמטיזם המרוחק מסיסמאות ודיעות קדומות מסייע לחולים. מדוע אם כך, לא להשתמש בו?

טבעי = בטוח; אם לא יועיל, לא יזיק – זהירות: לא נכון! ההנחה כאילו משהו שבא מן הטבע בטוח, בעוד שמשהו סינטטי מסוכן הינה אחת מהבדותות היותר שכיחות ברפואה המשלימה. נכון הוא, שהטיפולים הקונבנציונאלים מורכבים יותר ויעילים יותר מטיפולי הרפואה המשלימה, בעיקר בכל הקשור ברפואה דחופה, מצבי חירום, וחולים קשים – לכן גם תופעות הלוואי הרבות והסיבוכים. אבל, ההיפך אינו נכון. רק בגלל שמשהו בא מן הטבע, אין פירושו שהוא בהכרח בטוח יותר. שיטות טיפול רבות ברפואה המשלימה אינן כה בטוחות כפי שנדמה.

הטיפולים ההורמונליים הטבעיים בתופעות גיל המעבר לא הוכחו עדיין כיעילים או בטוחים יותר מהטיפול ההורמונלי המקובל; סויה טבעית מכילה פיטואסטרוגנים העלולים לשפעל גידולים סרטניים תלויי-הורמונים; טיפולי מגע הניתנים על ידי מי שאינו מומחה לכך עלולים להביא להחמרה וסיבוכים; דמיון מונחה הנעשה מתוך מטרה להביא לחשיבה חיובית, עלול שלא במתכוון להביא להחמרה נפשית בחולה עם רקע פסיכולוגי מורכב; שימוש בצמחי מרפא שלא עברו סטנדרדטיזציה ובקרת איכות ושעלולים להיות מזוהמים, עלולים לבוא באינטרקציה עם תרופות או חומרים טבעיים אחרים ולפגוע בחולה. המסקנה: ברפואה, כמו בכל תחום אחר בחיים, כדאי להיות צרכן נבון.

צרכנות נבונה היא שם המשחק היום ברפואה. התפריט הרפואי רק הולך וגדל, ועימו גם המורכבות של תהליכי קבלת ההחלטות. למי לפנות? מה לעשות? איזה טיפול להתחיל? על מי לסמוך? כל אלו הן שאלות שכולנו עומדים בפניהן יום יום ושעה שעה. ההתייחסות לרפואה הקונבנציונאלית או המשלימה בצורה פשטנית, איש איש על פי תפיסתו, כאל טובה או רעה אינה מועגנת בקרקע המציאות.

המערכת הרפואית של המחר קיימת כבר כיום – קוראים לה רפואה אינטגרטיבית (משולבת). משמעותה – שימוש מושכל בשיטות רפואיות נסמכות-ראיות, ללא תלות במקורן (קונבנציונאלי או אלטרנטיבי), לרווחת החולה. טוב נעשה כולנו, רופאים, מטפלים, ואנשי האקדמיה העוסקים בחינוך ובמחקר רפואי, אם נחתור לרפואה אישית שכזו המותאמת לכל חולה על פי מידותיו, ללא תלות במימסד או בגילדה השלטת. טוב יעשו החולים אם יפנו, מדעת, למי שמסוגל לסייע להם להיות צרכני בריאות נבונים.