דר עופר כספי מומחה לרפואה פנימית ומשלימה
היפנוזה – זהירות מיתוסים
היפנוט כמוגדר בחוק ההיפנוזה היא פעולה או תהליך המיועדים או עשויים לגרום באמצעות סוגסטיות לשינויים במצב תודעתו ובמודעותו של אדם אחר וכן לשינויים בגופו, בתחושותיו, ברגשותיו, בחשיבתו, בזכרונו או בהתנהגותו. על פניו נשמע קצת מפחיד, לא? ובכן, לא באמת. כל מי שעוסק בהיפנוזה יודע את האמת – כל היפנוזה הינה היפנוזה עצמית ואין בכוחו של המהפנט לכפות דבר בניגוד לרצונו של המטופל. על חמישה מיתוסים מרכזיים נוספים הקשורים בהיפנוזה ועל עדויות המצביעות על יעילותה, במאמר זה ובאתר ויקירפואה.
מיתוס: היפנוזה הינה מצב של שינה.
האמת: ממש לא. ההיפנוזה הינה מצב של ריכוז מוגבר.
ההיפנוזה מבוססת על "ערוץ פעולה" מיוחד של המח הנקרא טראנס (TRANCE). כלומר, כפי שבגלי האתר יש ערוצי שמע ייעודיים (רשת ג' – מוסיקה ישראלית, קול המוסיקה – מוסיקה קלאסית, וכד'), כך גם המח יודע לפעול בערוצים ייעודיים משלו – ערנות, שינה ו… טראנס היפנוטי. המאפיין את הטראנס ההיפנוטי הוא חלוקת קשב שונה מזו שבמצב עירנות. בעוד שחלוקת הקשב שלנו במצב עירנות מופנית לגרייה רב-חושית מהעולם החיצון, מיקוד הקשב שלנו בעת הטראנס ההיפנוטי הינו לעולמנו הפנימי – לתחושותינו, לרגשותינו ולמחשבותינו. ואכן, תרשים הEEG של אדם בטארנס היפנוטי דומה יותר לתרשים של אדם במצב מדיטאטיבי עמוק ושונה לחלוטין מזה של אדם ישן. עובדה זו מסבירה גם מדוע המטופל הנמצא בטראנס היפנוטי נמצא בהכרה ובשליטה מלאה לכל אורך החוויה ההיפנוטית.
מיתוס: כדי להיכנס לטראנס, צריך עזרה של גורם מקצועי.
האמת: כל אחד (כמעט) יכול לחוות טראנס באופן ספונאטני או יזום.
מאחר והטראנס ההיפנוטי הינו כאמור ערוץ פעולה טבעי, ידוע ומוכר של המח, מרבית האנשים נכנסים ויוצאים ממצב היפנוטי באופן ספונטאני, גם בלי התיווך של מורשה להיפנוט. דוגמאות? בבקשה: נסעתם פעם במכונית ומצאתם את עצמכם במקום מסוים מבלי שאתם זוכרים שחלפתם על פני נקודת ציון קודמת בדרך? ראיתם סרט או קראתם ספר ונשאבתם לתוך העלילה כאילו אתם ממש, אבל ממש, בתוכם? חוויתם באופן שונה – פעם קצר ופעם ארוך – פעולה זהה (למשל נסיעה רוטינית לעבודה או מימנה שפעם נראית ארוכה כנצח ופעם קצרה להפליא)? המאפיין את כל המצבים הללו הוא תופעת ההטמעה (ABSORPTION) שכפי שהוסבר מעלה גורמת למיקוד תשומת הלב שלנו בעולמנו הפנימי על חשבון הגרייה החיצונית.
מיתוס: רק אנשים חלשים או סוגסטביליים מתהפנטים.
האמת: בדיוק הפוך – כמעט כל אחד יכול להתהפנט, לו ירצה בכך.
נכון הוא שאנשים שונים זה מזה ביכולתם להיכנס באופן ספונטאני או יזום למצב של טראנס היפנוטי, בדיוק כפי שאנשים שונים זה מזה ביכולת שלהם לחשיבה אבסטרקטית, או בכשרון המוסיקאלי שלהם, או ביכולתם לחוות, לזהות ולהבדיל בין טעמים וריחות שונים. מכאן, שהתופעה ההיפנוטית מבוססת הן על מרכיב ביולוגי אישי (מה שאני קורא "הכשרון ההיפנוטי"), והן על מרכיב התנהגותי-תרבותי קולקטיבי (מה שאני קורא "הרשות להתהפנט"), השונה בין חברה לחברה. מכאן, שדווקא אנשים בריאים בנפשם, המסוגלים לתת לעצמם את הרשות לקחת פסק זמן מהעולם החיצון לטובת עולמם הפנימי והמסוגלים להתרכז (to let go…), חווים טראנס היפנוטי ויכולים להנות ממנו כאקט טיפולי מלווה. אנשים עם לקויות נפשיות קשות אינם מועמדים טובים לטיפול. במחקרים, נהוג לבדוק את דרגת ההיפנוטיזביליות של הנבדקים; בקליניקה – ניתן כבר לאחר מפגש חוויתי ראשון לדעת האם המטופל אכן מתאים.
מיתוס: ההיפנוזה עוזרת רק למצבי דמה, לא למחלות אמיתיות.
האמת: היפנוזה הינה כלי טיפולי מלווה נתמך הוכחות (evidence-based).
בדיוק כמו במקרה של תופעת פלסיבו, אנשים שלא יודעים היפנוזה מהי עלולים לטעות ולחשוב ש"הכל בראש של המטופל". אבל, בדיוק כמו שפלסיבו יכול להשפיע השפעות פיזיולוגיות מרחיקות לכת, כך גם להיפנוזה רפואית יכולת השפעה פיזיולוגית הניתנת לבחינה ולמדידה אוביקטיבית – כך למשל בהפגת כאב, בהגברת הפרשת רוק, בהקלה על הפרעות שינה, בטיפול במעי רגיש, בהכנה של מטופלים לפרוצדורות רפואיות, בגמילה מעישון, ועוד ועוד. חיפוש קצר במנועי החפוש יביא אתכם למחקרים רבים המדגימים את כוחה של המילה (סוגסטיה בלשון ההיפנוזה) כתרופה. אם כך, מאין הבילבול והזילזול? להערכתי אלו נובעים ממיסטיפיקציה מיותרת, טועה ומטעה של ההיפנוזה המשוייכת אסוציאטיבית עדיין בעיני רבים למסמריזם (שטבע את הרעיון המופרך של animal magnetism), לניענוע של מטוטלת ולשאר ריטואלים שבינם לבין היפנוזה רפואית אין דבר. לשמחתנו, המנגנונים הפיזיולוגיים העומדיםבבסיס האנלגזיה והסוגסטיה ההיפנוטית הולכים ומתבררים בזכות מחקרים המשתמשים ב PET, fMRI, וכד'.
תמונה: מתוך המחקר של Derbyshire et al (2004) – איזורים במח הפעילים בתגובה לכאב פיסי (אדום), כאב היפנוטי (כחול) וכאב מדומה (ירוק).
מיתוס: ההיפנוזה מסוכנת!
האמת: אם הכל נעשה כמו שצריך, ההיפנוזה בטוחה (כמעט) לחלוטין.
ישראל הינה המדינה הראשונה בעולם בה הוגבל השימוש בהיפנוזה בחוק מיוחד. החוק קובע, כי השימוש בהיפנוזה יעשה אך ורק על יד מי שהורשה לכך ואך ורק למטרות (איבחון או טיפול רפואי; איבחון או טיפול פסיכולוגי; מחקר מדעי; הוראה מדעית בתחום ההיפנוזה; רענון זכרון במהלך חקירה משטרתית או בטחונית) שלשמם קיבל המטפל היתר במסגרת הכשרתו המקצועית (רופא, רופא שיניים, פסיכולוג). כמו כן קובע החוק איסור מוחלט על היפנוט למטרות בידוריות (מולדתו של החוק למעשה בהצגה שבה המתנדבת לא התעוררה…) אלא שההיפנוזה כשלעצמה איננה מסוכנת, כל עוד היא נעשית בידים אמונות ובאתיקה מוקפדת, קרי שהסוגסטיות ההיפנוטיות ראויות ורלוונטיות למטרה הטיפולית שלשמה הן ניתנו. יחד עם זאת, מעת לעת עלולים המטופלים לחוות אבריאקציות (ולכן, חשוב כל כך שהמטפל בהיפנוזה יהיה מיומן בתחום עיסוקו ושההיפנוזה כאמצעי תהיה חלק מהמתווה הטיפולי הכוללני) או לחוות המרה של סימפטומים (ולכן, חשוב כל כך שהסוגסטיות ההיפנוטיות והפוסט-היפנוטיות יהיו מדויקות ויקחו בחשבון את הרקע הגופני והנפשי של המטופל).
שורה תחתונה – החודש חל שבוע המודעות לכאב. למדנו מהעיתונות כי התורים למרפאות הכאב ארוכים. ההיפנוזה, בהיותה מיומנות טיפולית בטוחה ויעילה יכולה לסייע למטופלים רבים להתמודד עם סיבלם, בין אם המדובר בכאב אקוטי שלאחר ניתוח, בכאב כרוני (כאבי ראש, LBP , כאיב מחזור, וכו'), או חלילה בכאב פנטום שלאחר קטיעה. למילים (סוגסטיות) יש כוח ריפויי – זול, יעיל, בטוח. כמי שעוסק בהיפנוט האמינו לי שהסיפוק בסיוע למטופלים בכח המילה גדול שבעת מונים מזה שברישום של עוד מרשם תרופתי. פרטים נוספים על לימוד ההיפנוזה לקראת קבלת היתר ניתן לקבל באתר האגודה הישראלית להיפנוזה ובאתר הועדה המייעצת לחוק ההיפנוזה במשרד הבריאות.
